אין כמו מעשיות עממיות כדי להנכיח
ולהנציח מעמדות חברתיים. אמנם בדרך כלל, בהתאם לחוקי הז'אנר, ניצל הגיבור מגורל של
עוני ומצוקה ועולה לגדולה (כלכלית) בסוף הסיפור, במיוחד הדבר בולט באוסף המעשיות
של האחים גרים – אך אין להתבלבל - הסיפור הוא תמיד בבחינת הגשמת הפנטסיה של המספר
והקהל, ואם הפנטסיה היא התעשרות מיידית, הרי שניתן ללמוד מכך הרבה מאוד על מה קורה
למי שלא מתעשר במציאות הממשית של החברה המספרת. ואם כדי להתעשר זקוק הגיבור למסייע
פלאי (פיה טובה, חתול במגפיים, גמד לילה ועוד) – מה יהא על ההמונים שלא זכו לביקור
מגשים משאלות? ההמונים הללו גורלם נחרץ להיוולד ולמות עניים מאוד (הנזל וגרטל
נשלחים ליער מפני שאין אוכל בבית).
מעמדות חברתיים הם עובדה קיימת בחברה
שמספרת כל כך הרבה סיפורים על מעמדות חברתיים. המעשיות הללו אפילו מצדיקות מעמדות
חברתיים: ראו למשל את הדייג ואשתו אשר נענשים בחיי עוני מפני שהגזימו בדרישותיהם
כלפי דג הזהב המופלא. והפוך: סינדרלה נישאת לנסיך וחיה חיי פאר ועושר מפני שהיתה
טובת לב ונאמנה. ובמילים אחרות, אם אתם עניים זה קרוב לוודאי עונש על משהו, ואם אתם
מתעשרים לפתע הרי שזה פרס על מידותיכם הטובות.
עד כאן באשר למעשיה העממית. אך במעשיה
הספרותית או האומנותית, כפי שהיא מכונה לעיתים, ניכרים כבר ניצני הסקפטיות
והאירוניה אשר עתידים לאפיין את כל הספרות המודרנית המערבית למן מחצית המאה
התשע-עשרה ואילך. והמעשיות הספרותיות של הנס כריסטיאן אנדרסן הן סיפורים מן
הסוג הזה.
ראו למשל את הסיפור "הנסיכה על העדשה", בתרגום הקלסי של דוד פרישמן:
ראו למשל את הסיפור "הנסיכה על העדשה", בתרגום הקלסי של דוד פרישמן:
|
ויהי
בימי קדם ובן-מלך היה בארץ אשר חשקה נפשׁו מאד לקחת לו בת-מלך לאשה, ואולם רק
בת-מלך באמת מלדה ומבטן, אותה יקח ולא אחרת.
ויקם בן-המלך ויסע בארץ לארכה ולרחבה, ויבקש לו בת-מלך אשר כזאת ולא מצא,
ויהי הוא מוצא תמיד מכשולים ומעצורים על דרכו.
הן בנות מלכים מצא לרֹב בכל אשר בא, ואולם מי יערב-לו למען ידע כי בת-מלך
באמת לנגדו, והוא ראֹה ראָה תמיד ערות דבר.
אז שב אל ארצו ואל ביתו ויהי סר וזעף, כי ערגה וגם נכספה נפשו מאד
לבת-מלך באמת.
ויהי
הלילה, ורוח סערה גדולה ונוראה עברה על פני הארץ, ויהי קולות וברקים בשמים ומטר
סוחף נתּך ארצה, ותּחרד כל נפש. אז נשמע
פתאם קול מתדפק על שער העיר, ויקם המלך הזקן וילך לפתוח. ויהי כאשר נפתחו הדלתות, והנה בת-מלך עומדת
לפני השער לבוא העירה. ובת-המלך נוראה
למראה מרֹב מטר ומרוח סועה. גם שערותיה
נזלו מים וגם שמלותיה נזלו מים, ויבֹאו המים וימלאו את נעליה אשר ברגליה ואחרי
כן שטפו משם החוצה, והיא אומרת אשר בת-מלך היא באמת.
"רק
מעט עוד וידענו אם אמת בפיה!" אמרה המלכה הזקנה בלבה, ואולם בשפתיה לא
דבּרה דבר, ותקם ותבוא אל חדר-המִטות, ותקח את כל הכּרים ואת כל הכּסתות מתוך
אחת המטות, ותּשם עדשה על פני קרקע המטה, ואחרי כן לקחה עשרים מרבדים ותשימן על
העדשה, ואחרי כן לקחה עשרים מצעות רכּים המלאים נוצות ותשימן על המרבדים.
הנה
זאת תורת המטה אשר עליה תשכב בת-המלך הלילה.
ויהי
בבקר וישאלו את פיה אם ערבה לה שנתה.
"הוי
מה עֻניתי בלילה!" ענתה בת המלך – "וכמעט אשר לא ראיתי שֵנה בעיני כל
הלילה! אלהים הוא היודע מה זה היה
במטתי, ואני הנה שכבתי על דבר קשה מאד, עד אין בי מתם מכף רגל ועד ראש! הוי מה נורא הדבר!"
אז
ידעו כלם כי רק בת-מלך באמת לפניהם, אשר הכירה את העדשה מתחת לעשרים מרבדים
ועשרים מצעוֹת רכּים המלאים נוצות. אכן
נפש מפֻנקה ומעֻנגה כזאת רק נפש בת-מלך באמת היא!
אז
לקח אותה בן-המלך לאשה, כי עתה הפעם יָדע אשר נתן לו אלהים בת-מלך באמת, ואת
העדשה הביאו אל בית האוצר, מקום שם שכיות החמדה אצורות, והיה אם לא לקח אותה איש
משם, וראו אותה שם עיני כל בָּא עד היום הזה.
הנה
זאת תורת מקרה אשר קרה ואשר היה באמת.
|
(אוחזר מתוך
האתר "פרויקט בן יהודה". http://benyehuda.org/frischmann/andersen_07.html)
הסיפור הקצר
הזה אוצר בתוכו את תמצית האירוניה של פשוטי העם כלפי משפחות המלוכה שלהם, ואירופה
בימיו של אנדרסן היתה משופעת בכגון אלה.
האם באמת הנערה
בת מלך? אם כן, מה עשתה בלילה באמצע סערה לבדה מחוץ לשער העיר? היכן פמלייתה? היכן
ממלכתו של אביה? אם לא, כיצד ידעה להבחין שמשהו קשה מפריע את שנתה המעודנת?
האם באמת הגיעה
הנערה לביתה של משפחת מלוכה? אם כן, היעלה על הדעת שהמלך הזקן יגש בעצמו בליל סערה
ויפתח את דלתות העיר? היעלה על הדעת שהמלכה הזקנה תציע את מיטת האורחת במו ידיה? ואם
לא, מיהם האנשים הללו?
ומדוע מבקש לו
הנסיך בת מלך מבטן ומלידה לאישה, וכיצד יתכן שלא מצא אחת בכל מסעותיו? האם מפני שכל מי שפגש במסעו קנה את תארי האצולה
שלו או שהוא פשוט מתחזה?
והשאלה החשובה
ביותר נוגעת למשפט האחרון של הסיפור: "הנה זאת תורת מקרה אשר קרה ואשר היה
באמת". מדוע הזדקק המספר למשפט זה? האם הטלנו ספק באשר לאירועים המדווחים?
האם עלינו להטיל בהם ספק והוא רומז לנו לכך?
בדומה לנושאי המעשיות שאספו האחים גרים, אנדרסן טרוד אף
הוא ללא ספק בנושאי כלכלה וחברה. סיפורו "מוכרת הגפרורים הקטנה" מסתיים
במותה של הילדה הענייה שניסתה לשווא למכור גפרורים בערב חג המולד. סיפורו "בגדי המלך
החדשים" מגחיך את המלך הטיפש והתמים וחותר תחת סמכותו.
אנדרסן מעיז להעמיד מול קוראיו ראי ריאליסטי וציני והוא גם מוכן
לוותר על אשליית הסוף הטוב כדי לייצר טיעון אקטיביסטי.
*
פינת
הפילוסוף:
"מרבית
הניסוחים השנונים מבוססים אמנם על המטאפורה, אבל גם על הטעיה מסוימת. שהרי הרבה
יותר ברור לו לשומע שלמד דבר חדש, אם מה ששמע מנוגד לציפיותיו" (אריסטו)
*
לקריאה נוספת:
*
לקריאה נוספת:
אופק
אוריאל, "אגדות אנדרסן בלבושן העברי", ספרות ילדים ונוער ב'
(1975/6), עמ' 18 - 24.
ארבל
הדסה, "אנדרסן והאחים גרים – שני קטבי תפישת עולם", מעגלי קריאה
10-11 (1984), עמ' 23 - 38.
הדס
ירדנה, "עיון חוזר באגדותיו של ה.כ. אנדרסן", ספרות ילדים ונוער
ב' (1975/6), עמ' 25 - 28.
נשר
חסידה, "ביקורת המלך, החברה והאדם בסיפורי אנדרסן", ספרות ילדים
ונוער ג'-ד' (1979), עמ' 43 - 51.
רגב
מנחם, "אנדרסן 'רק סופר לילדים'?", ספרות ילדים ונוער
ס"ז (1991), עמ' 23 - 30.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
רוצה להגיב?