יום חמישי, 8 באוקטובר 2015

האדם, הטבע וכוחו של ה': האגדה על חוני שהתבקש להוריד גשם







סיפורו של חוני הוא סיפור על המאבק בין האדם לבין הכוחות הקוסמיים המקיפים אותו. סיפור על כוחו של הרצון ועל תקווה נואשת של בני אדם למשאב הכי בסיסי: מים. גשם. חיים.

חוני המעגל היה ככל הנראה דמות היסטורית אשר חי בארץ ישראל בתקופת ממלכת החשמונאים במאה הראשונה לספירה והיה ידוע כעושה ניסים. יוספוס פלביוס מזכיר אותו בספרו הידוע "קדמוניות היהודים" וכותב כך: "צדיק אחד חביב אלוהים, חוניו שמו, שהתפלל פעם לאלוהים בשעת עצירת גשמים שיסיר את הבצורת, ואלוהים שמע בקולו והמטיר".

כמאה שנים לאחר מכן, בתוספתא, מופיע גם כן סיפור על חסיד אנונימי המסוגל להוריד גשם בכוח תפילתו: "מעשה בחסיד אחד שאמרו לו התפלל וירדו גשמים. התפלל וירדו גשמים. אמרו לו כשם שהתפללת וירדו, כך התפלל וילכו להם. אמר להם צאו וראו אם עומד אדם בקרן אפל ומשקשק רגלו בנחל קדרון אנו (אני) מתפללים (מתפלל) שלא ירדו גשמים, אבל בטוחין שאין המקום מביא מבול לעולם". אם כן, כאן כבר מצב בו יורד כל כך הרבה גשם שהחסיד מתבקש להתפלל כדי להפסיקו. החסיד מנסה להתחמק מתפילה שכזו, שהרי ידוע בהלכה שאין מתפללים להפסקת גשם. הוא מתחמק על ידי הצבת תנאי: אם אדם יושב על חומת העיר ומתחתיו בנחל קדרון כל כך הרבה גשם עד שהוא יכול לשקשק בהם רגליו, הרי שאני מוכן להתפלל תפילה להפסקת הגשם.

גרסה קדומה שלישית אותה נזכיר כאן היא גרסת מגילת תענית, שנחשבת לחיבור ההלכתי העתיק ביותר ששרד בכתב מתקופת התנאים. גרסה זו ארוכה ומפותלת בעלילתה, ולמעשה מבשרת את נוסח העלילה הידוע של סיפור חוני המעגל מוריד הגשם שיתבסס מכאן ואילך בסיפורת המסורתית.

נקרא יחד את הגרסה על-פי דפוס וילנא תרפ"א: מפני שהיה רעבון ובצורת בארץ ישראל ולא ירדו להם גשמים שלוש שנים זו אחר זו והתפללו ולא ירדו גשמים וכיון שראו שיצא רוב אדר ולא ירדו גשמים הלכו להם אצל חוני המעגל אמרו לו התפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו התפלל ולא ירדו גשמים עד עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי אמר ריבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו הגשמים יורדים טיפין טיפין. אמרו לו ריבונו של עולם ראינוך ולא נמות כסבורים אנו לומר אין הגשמים הללו באין אלא להתיר שבועתך. אמר להם בני אל תמותו. אמר ריבונו של עולם לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו הגשמים יורדין כמלא פי חבית ושערו חכמים טיפה אחת לוג אמרו לו ראינוך ולא נמות כסבורים אנו לומר אין הגשמים הללו באים אלא להחריב את העולם כולו אמר להם בני אל תמותו. אמר ריבונו של עולם לא כך שאלתי אלא גשמי רצון וברכה ונדבה ירדו כתקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני רוב הגשמים. אמרו לו כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל עליהם שלא ירדו וילכו להם. אמר להם אין מתפללין על רוב הטובה אלא לכו והביאו לי פר הודיות. הלכו והביאו לו פר הודיות. סמך שתי ידיו עליו והתפלל ואמר ריבונו של עולם ראה עמיך ישראל ונחלתך אשר הוצאת בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה שאין יכולין לעמוד לא ברוב כעסך ולא ברוב טובך. כעסת עליהם אין יכולין לעמוד. השפעת עליהן טובך אין יכולין לעמוד. יהי רצון מלפניך שיהא ריוח. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתנגבה הארץ ויצאו הכל לשדה וראו את המדבר שהוא מלא כמהין ופטריות. שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני המעגל אתה גוזרני עליך נידוי שאלו היו שנים כשני אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו אמר ליה הביא לי חמין והביא לו הביא לי צוננין והביא לו תן לי אגוזים ונתן לו תן לי רימונים ונתן לו תן לי אפרסקין ונתן לו. עליך הכתוב אומר (משלי כ) ישמח אביך ותגל יולדתך. ואותו היום [שירדו גשמים] עשאוהו יום טוב. לפי שאין הגשמים יורדין אלא בזכותן של ישראל שנאמר (דברים כח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו'.

ובכן, בראשית הגרסה מתברר שבצורת קשה בת שלוש שנים גרמה לרעב כבד, אולם פניית האנשים אל חוני מתבצעת רק בחודש אדר, בסמוך מאוד לסיומה של עונת הגשמים בארץ ישראל. חוני מורה לאנשים להכניס את תנורי הפסחים, הלא הם התנורים שישמשו בעוד מספר שבועות לאפיית המצות של פסח, ובכך הוא מפגין ביטחון רב ביכולתו להוריד גשם ואולי אף שמץ של התנשאות כלפי שמים. לאחר מכן עג חוני עוגה, כלומר: מסמן עיגול באדמה סביב מקום עומדו ונוקט לשון שבועה וציווי כלפי שמים בבקשתו לגשם. ואכן, גשם מועט מתחיל לרדת והאנשים דוחקים בו להתפלל שוב. חוני נענה לבקשה והפעם יורדים גשמים עזים כל כך עד שהאנשים מבקשים שיתפלל כדי להפחית את עוצמת הגשם. שוב נענה חוני לבקשה והפעם יורדים גשמי ברכה, אולם ללא הפסק, עד שכל המקומות הנמוכים מוצפים במים והאנשים נאלצים לעלות להר הבית שממקומם מבחינה טופוגרפית בגובה ורק הוא לא מוצף. כשהפעם מבקשים האנשים מחוני להתפלל להפסקת הגשם, מבקש מהם חוני להביא פר הודיה ומתריע בפניהם כי "אין מתפללין על רוב הטובה". אולם הוא פונה לקב"ה ומסביר בפניו שהעם לא יכול לעמוד לא בפורענויות ולא באירועים טובים ואכן הגשם פוסק וכל העם יוצא לשדה לקטוף פטריות.

לכאורה כאן עשוי היה הסיפור להסתיים, כשהבצורת נפסקה ועימה גם הרעב, אולם האידיליה והפסטורליה השורה בסוף אפיזודה זו, בתמונת השמש הזורחת וקטיף הפטריות בשדות מופרת כשמגיע מסר מנשיא הסנהדרין שמעון בן שטח. במסר נאמר שהתנהגותו של חוני היא עבירה הגוררת בעקבותיה נידוי, אולם מאחר שחוני שונה משאר האנשים ביחסיו המיוחדים עם הקב"ה שהם יחסי אב מפנק וילד מפונק, לא יתבצע בו נידוי במקרה זה.

מהי ההתנהגות הבעייתית בה חטא חוני? האם מדובר בנדר שנדר, המבטא סוג של כפייה כלפי שמיים, או שמא הבעיה טמונה במעשה שרטוט המעגל בעפר, שהוא מעשה מאגי פאגאני שלא ברור מנין שאב חוני את השראתו אליו? הטקסט מנסה לרמוז שחבקוק הנביא עשה מעשה דומה ובכך נוצרת שכבת עומק תודעתית היסטורית של הסיפור, אך יש לדייק שחבקוק נשבע שהוא עומד על משמרתו אך מעשה שרטוט המעגל לא קיים אצלו.

אפיזודת שרטוט המעגל זו היא למעשה האפיזודה הזכורה ביותר מתוך כל הסיפור, והיא שסייעה להתקבעות דמותו של חוני במסורת כעושה ניסים עממי, וכאיש בו מתקיימת מצד אחד תמימות ומן הצד האחר נחישות. אף כינויו "מעגל" נקשר למעשה שרטוט המעגל, אם כי הוראת התואר "מעגל" לפי לשון חז"ל היא אדם שמקצועו תיקון גגות וכלי עבודתו הוא מעגילה.

שמעון בן שטח, "האיש הרע" לכאורה בסיפור הזה, הוא נציג הממסד אשר לא רוצה ולא יכול לאפשר סטיות מן הנוהג המקובל, שמא יהפוך חוני דמות חיקוי לבאים אחריו. הופעתו הבלתי צפויה בסוף הסיפור מעמידה בסימן שאלה את התנהגותו של חוני לכל אורך הסיפור ומעוררת חשיבה מחודשת באשר ללגיטימציה של מעשיו. יש לזכור שהאנשים פנו אל חוני, כנראה לאחר שהממסד לא הצליח לפתור את בעיית הבצורת בדרכים המקובלות. וכך הופך סיפור על בצורת לסיפור על עימות בין הממסד הדתי המיוצג על ידי השכלה וידע בתקופת בית שני לבין האדם הפשוט.

עשרות גרסאות נכתבו ועובדו למן גרסה זו של התוספתא ועד המאה העשרים. זוהי אגדה הקשורה קשר הדוק אל ההוויה הארצישראלית ואל חיים חקלאיים בעת העתיקה. הבצורת, הגשמים הלא מאוזנים, השיטפונות, הקישור לירושלים, להר הבית, לנחל קדרון: כל אלה מעצבים אגדת מקום קלאסית שמקבלת חיזוק מתוך דמויותיהם ההיסטוריות של שמעון בן שטח וחוני.

אולם ברבות הימים נשכחת האפיזודה המסיימת את הסיפור ובה איומו של שמעון בן שטח. בגרסאות המודרניות של הסיפור ובעיבודיו לספרות הילדים העברית מושמטת אפיזודה זו. כך הפך הסיפור לאגדה בשבחו של חוני, מבלי שהצל ההלכתי ירחף מעל מעשיו.

ב"ספר תולדות ישראל" שפורסם בשנת תרצ"ו ונערך על ידי זאב יעבץ מנוסח הסיפור כך: "ואיש חכם וסופר מקהילת החסידים היה בדור ההוא, ושמו חוני המעגל, ויצא לו שם בישראל, כי הוא אהוב לאלוהיו אשר לא ימנע ממנו את כל אשר ישאל מאיתו. ויהי בימי שמעון בן שטח ויעצרו השמים ולא היה מטר עד אחרית ימי אדר, וישימו את פניהם אל חוני. ויחג חוג במטהו מסביב ויקרא: לא אמוש מזה עד תת ה' גשם על הארץ. וישמע ה' את תפילתו ויפקוד את הארץ בגשמי ברכה. ויוסף עוד העם לכבדו ולהעריצו ככל אשר כבדו ויעריצו את אליהו הנביא. ושמעון בן שטח והסנהדרין מלאו פיהם תהילתו." תמציתו של הסיפור נותרה בעינה, והיא שרטוט המעגל והורדת הגשם, ובמיוחד שימו לב לשינוי בתיאור יחסם של הסנהדרין לחוני בגרסה זו.

ראו גם את סיומו של הסיפור בגרסת "כל אגדות ישראל" מאת ישראל לבנר: "ותיטב הוראת חוני בעיני ה' ותיקר לו עד מאוד וישב רוחו, ויתפזרו העבים וימדרו השמים, ותזרח השמש ותיחם את כל היקום, ותיבש את הרפש והטיט, וימלא האויר חום ואורה, ותאמרנה הציפורים שירה. ותוציא האדמה דשא עשב, ויחי כל היקום, וירוצו הילדים אל שדה ואחו לצחק, וימצאו כמהין ופטריות אשר עתה זה צמחו מן האדמה, וילקטום ויביאום להוריהם, וירא כל העם. וישמחו ויברכו את הקב"ה הטוב והמיטיב." כאן אנו מפליגים לתוך עולם של פנטסיה בו כל היקום זורח, מעין שיא של התפרצות חיים בטבע אחרי מבול גדול. הילדים הם אלה שרצים לשדות וחיפוש הפטריות הוא בשבילם משחק, ולא צורך של חיים ומוות. ואין כלל זכר לשמעון בן שטח.

בשירה העברית המודרנית מפליגה דמותו של חוני עוד יותר והופכת לדמות אגדית בעלת מימדים אוניברסאליים שמעל לזמן והמקום. חוני הוא איש של קצוות המהלך על הקו הדק שבין האסור למותר  ובין הלגיטימי ללא לגיטימי. חוני הוא אויבם של חכמי ההלכה וחביב העם. ולכן חיבתם של המשוררים נתונה אליו ואל תמימותו. דמותו של חוני בשירה המודרנית אף חוצה מגדרים, ולראייה אסיים בבית מתוך השיר "חוני" של ש. שפרה ("שירי מדבר", 1971):

"חוּגי מעגל וּבַקשִׁי

על הדמעות, כי הדמעות

תִּשְׁחַקנה את הַמַּשְׂטֵמָה"

 *

פינת הפילוסוף.ית:
"האדם הגרנדיוזי זוכה בכל מקום להתפעלות, הוא זקוק להתפעלות זו וכלל אינו יכול לחיות בלעדיה. כל מה שהוא לוקח על עצמו חייב להתבצע בצורה מרשימה והוא אכן יודע כיצד להשיג זאת (שאם לא כן, הוא לא ינסה כלל ליטול על עצמו את המשימה." (אליס מילר)

*

למאמר המורחב:
ורד טוהר, "חוני המעגל מוריד גשמים", בתוך:  בתוך: סיפור עוקב סיפור: אנציקלופדיה של הסיפור היהודי, י' אלשטיין וא' ליפסקר (עורכים), כרך ג', הוצ' אוניברסיטת בר-אילן: רמת-גן תשע"ג, עמ' 29 – 64.

 *

לקריאה נוספת:
גד בן-עמי צרפתי, "חסידים ואנשי מעשה והנביאים הראשונים", תרביץ כ"ו (תשי"ז), עמ' 126 – 153.

 י' בן-פזי, "'כבן בית' או 'כבן המתחטא על אביו': היבטים טקסטואליים ובין-טקסטואליים בדימוייו המנוגדים של חוני המעגל", חמדעת 5 (2006 – 2007), עמ' 32 – 58.

 י' ברלוביץ, "'שיחות ושמועות מני קדם' – פואטיקה ומתודה בתורת העיבוד של זאב יעבץ", בתוך: יואב אלשטיין, אבידב ליפסקר ורלה קושלבסקי (עורכים), סיפור עוקב סיפור – אנציקלופדיה של הסיפור היהודי, אוניברסיטת בר-אילן: רמת-גן תשס"ד, כרך ראשון, עמ' 203 – 244.

 ש' יניב, "בין ארמז לתשתית – חוני המעגל בשירה העברית בת זמננו", עלי-שיח 25 (תשמ"ח), עמ' 41 – 57.

צפורה כגן, עוגת חוני: דרכה של סטרוקטורה מיתית מספרות האגדה אל הספרות העברית החדשה, בתוך: בעז שכביץ ומנחם פרי (עורכים), ספר היובל לשמעון הלקין, ירושלים תשל"ח, עמ' 489 – 498.

צ' מלאכי, "מעשה חוני במעגילה: התבוננות בסיפור אגדה תלמודי", מהות ל (תשס"ה), עמ' 26 – 31.

 רחל עופר, "בתוך המעגלים ומחוצה להם – חוני המעגל בשירה העברית המודרנית", דרך אגדה ד-ה (תשס"א-תשס"ב), עמ' 231 – 267.

 י' רוזנסון, "מעשה חוני המעגל בהלכה ובהשקפה", טללי אורות ד (תשנ"ב-תשנ"ג), עמ' 62 – 75.

 עולמם של חכמים – לדמותם של חכמי ישראל בדורות התנאים, יחידה 2: חוני המעגל, האוניברסיטה הפתוחה: תל-אביב תשל"ז

 Goldin J., "On Honi the Circle Maker: A Demanding Prayer", in: Eichler B. and Tigay J. (eds.), Studies in Midrash and Related Literature, Jewish Pub. Society: Philadelphia 1988.

Susan Last Stone, "Rabbinic Legal Magic: A New Look at Honi's Circle As the Construction of Law's Space", Yale Journal of Law & the Humanities, 17 (2005), 97-123.




  



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רוצה להגיב?