יום שבת, 21 באפריל 2018

כשיוהאן גוטנברג פגש את שלמה אבן גבירול: השפעת הדפוס על הסיפור העברי


(פורסם לראשונה בנוסח שונה מעט באתר ייצור ידע של ד"ר פנחס יחזקאלי 
בתאריך 26 במרץ 2018)





אנו נמצאים כיום בשיאה של מהפיכת דיגיטציה, היא מהפיכת המידע השלישית בתולדות התרבות המערבית. לפניה התרחשה מהפיכת הדפוס, היא מהפיכת המידע השניה, ועוד לפניה המצאת הכתב כמהפיכת המידע הראשונה.

למן היום בו מכונת הדפוס שהמציא יוהאן גוטנברג החלה לתפקד כמכשיר להפצה המונית של טקסטים בקלות, במהירות ובעלות נמוכה (יחסית לעולם כתבי היד של העת העתיקה וימי הביניים), מרחבי הידע של האדם ואפשרויות היישום שלו השתנו ללא היכר.
לעיתים קשה לתפוש עד כמה הטכנולוגיה משפיעה על חיי הרוח והתרבות, לא רק בעולם הספר. ראו למשל כיצד שינה המחשב את עולם הצילום, המוסיקה והקולנוע וכיצד שינתה רשת האינטרנט את עולם התקשורת.
לטכנולוגיית הדפוס היתה השפעה אדירה על עולם הידע היהודי כבר מימי ערש הולדתה, מאחר שהיא איפשרה את שימורו, האחדתו והפצתו של קורפוס הטקסטים הקדום האוצר בתוכו את ליבתו של עולם הרוח היהודי. מנהיגי הקהילות ופרנסיהן הבינו את יתרונות הדפוס ואימצו אליהם את החידוש כדי לנצלו לטובתם. במהרה קמו בספרד, תורכיה ובאיטליה בתי דפוס רבים שהדפיסו חיבורים באות עברית, בין אם בבעלות מדפיסים יהודיים ובין אם בבעלות מדפיסים נוצריים שהעסיקו יהודים.
בסוף המאה החמש-עשרה הובאו לדפוס שלושה סוגים של חיבורים בעולם היהודי:
ראשית, הובאו לדפוס חיבורים קלאסיים שהיה עניין להפיצם מתוך כך שנתפשו כחיבורים שחובה על כמה שיותר קוראים להיחשף אליהם ולהחזיק בבעלותם, כחלק מהרגלי הקריאה והלימוד של היהודי, כגון: התנ"ך, פירוש רש"י לתורה, משנה, גמרא וסידור תפילה. אחד היתרונות של הדפוס במקרה של החיבורים הללו הוא שהדפוס סייע ביצירת נוסח קנוני אחיד לחיבורים הללו ובכך לשמש כמכנה משותף לפזורה היהודית באשר היא.   
שנית, הובאו לדפוס חיבורים ימי ביניימים פופולריים אשר נתפשו כחומר קריאה ראוי לשעות הפנאי וכתכולה טבעית לספרייתו הפרטית של הקורא היהודי המשכיל. ביניהם נוכל למצוא את החיבורים: 'אלפא ביתא דבן סירא', 'פטירת משה רבנו' ו'מדרש עשרת הדברות'.
בקבוצה השלישית נמצא חיבורים חדשים, אשר נולדו לתוך עולם הדפוס ונמצאו ראויים לשמש כמיזמים מו"ליים בני הזמן, כגון: 'ראשית חכמה' מאת אליהו דה וידאש ו'קב הישר' מאת צבי קוידונובר. נציין כאן בהערה מוסגרת שהדפוס סייע גם לפריחתה של תעשיית הספר היהודי בלשונות היהודים האחרות כגון: 'צאנה וראינה' ליעקב בן יצחק אשכנזי מיאנוב שחובר ביידיש ומדרש 'מעם לועז' מאת יעקב כולי שחובר בלדינו.
היום אנו יודעים שלחיבורים שזכו להגיע לדפוס, בניגוד לאלה שלא זכו לכך בזמנם, נוצרו יתרונות של זמינות וחשיפה -  יתרונות אשר פירותיהם מורגשים עד עצם ימינו באמצעות ציטוטים בספרים מאוחרים יותר והדפסות חוזרות במהלך ארבע מאות השנים האחרונות. במילים אחרות, חיבורים מודפסים הם עדות לקנוניזציה וכן גם הפוך – קנוניזציה נוצרת בין היתר באמצעות התפוצה הרחבה והאיתנה שמספק הדפוס.
את השפעת הדפוס על עולם הספר והסיפור היהודי אדגים באמצעות המקרה של הסיפור אותו אכנה כאן: "המלך שתיקן נרו".
סיפור זה הובא בתוך הפרק העוסק בגדולת מידת הענווה בספר המוסר 'תיקון מידות הנפש' שחיבר שלמה אבן גבירול בערבית במאה האחת-עשרה ושהובא לדפוס לראשונה בנוסחו העברי באיטליה באמצע המאה השש-עשרה.
להלן הסיפור:

וסופר על אחד המלכים המרוממים כי נוכחו אצלו באחד הלילות אנשים ויקם הוא בעצמו לתקן את הנר ויאמרו לו: מדוע לא נתת פקודה? ויען ויאמר: קמתי ואני מלך ושבתי ואני מלך.

סיפור זה מובא גם בפרק הענווה של ספר המוסר 'ארחות צדיקים' בן המאה השש-עשרה שנדפס במקביל גם ביידיש וגם בעברית בפראג ובגרמניה וכן בפרק הענווה שבספר המוסר 'צמח צדיק' לאריה מודינה שנדפס בראשית המאה השבע-עשרה באיטליה ובחיבורים רבים נוספים.
אין ספק שכל החיבורים הללו מכירים זה את זה (מודינה מציין מפורשות שהמקור שלו הוא אבן גבירול), מושפעים זה מזה ומנהלים יחד שושלת של מסורת ספרותית קדם-מודרנית בנושא מידותיו של האדם. אין ספק גם שריבוי ספרי מידות מעיד על ביקוש הקוראים לתכנים הללו וחזרה על סיפורים מוכרים היא גם אינדיקטור לטעמם הספרותי של הקוראים ואופק ציפיותיהם.
הנה כי כן, לא רק שהדפוס סייע בהפצת חיבורים שלמים, אלא גם שהסיפורים המשולבים בתוך החיבורים הללו זכו לחיים משל עצמם, בהיותם מועתקים, מתורגמים ומעובדים מחיבור לחיבור.