יום ראשון, 17 ביוני 2018

'שלג ודובדבנים' ספר פרוזה דו לשוני בעברית ורומנית מאת ורד טוהר

ספר פרוזה לירית דו לשוני, כתוב בשני קולות: עברית ורומנית.
סיפורה של נערה מתבגרת ברומניה הקומוניסטית בשנות החמישים, ערב עלייתה לישראל.
בין קרעי סיפורים וזיכרונות משולבים סיפורים מהפולקלור הרומני.
זהו סיפור על זהות נשית וזהות יהודית, זיכרון והיסטוריה פרטית, דיבור ושתיקה.

הוצאת ביטאון שירה 2018, 72 עמ'



יום ראשון, 3 ביוני 2018

האם הספרייה היא מבוך מודרני?


או: מה הקשר בין ניווט בתוך ספריות ובין "שלושה בסירה אחת"?

פורסם לראשונה: דבר ראשון 1 ביוני 2018
http://www.davar1.co.il/129767/


כן. כל הספריות הפעילות דומות זו לזו. בכולן תמצאו שורות גבוהות ושוות של מדפים זהים בצורתם ובצבעם. פתח פתיחה ויציאה צנוע יחסית. דממה. לעיתים קרובות המעברים בין המדפים הרבים ייראו שוממים. הם לא באמת שוממים, המדפים רבים מדי.
גובהן של הכונניות, שבדרך כלל עולה על גובהו של אדם ממוצע, גורם לתחושה של כניסה ליער עבות. שלא לומר שחלקנו עלולים ללקות בוורטיגו, מלווה בתחושת קלאוסטרופוביה, שמלווה בצורך עז להתעטש (ספרים, אבק, אבק, ספרים).
בסרטי קולנוע דווקא יש לא מעט ספריות ציבוריות. המראה הגנרי של הספרייה יכול לאפשר די הרבה: להתחבא ("מגרשי השדים") להתאהב ("ארוחת בוקר בטיפאני") וכמובן, המקום המושלם לרתק בו תיכוניסטים בעייתיים ("מועדון ארוחת הבוקר"). רק לעיתים רחוקות משמשת הספרייה בסרטים כמקום שאליו מגיעים ממש כדי לקרוא (הרמניוני גריינג'ר, אלא מי?).
מדוע בנויות ספריות כפי שהן בנויות? התשובה הפרגמטית לכך היא שזוהי הצורה הנוחה ביותר לאפסון מספר רב ככל האפשר של ספרים. מרבית הספריות בימינו סובלות ממחסור חמור במקום אכסון. זה מובן וזה יחמיר עוד בעתיד, על אף תהליכי הדיגיטציה המהירים.
בימי הביניים היה מבנה הספריות שונה, כשמדפי הספרים הוצבו לאורך הקירות והיו נמוכים מאוד כדי לספוג את מעט אור השמש שהגיע מחרכים מוארכים שלימים יהפכו לחלונות. רק מאוחר יותר הוצבו המדפים במקביל זה לזה וצמחו לגובה.
כניסה לספרייה גדולה משולה לכניסה לתוך מבוך. מהי המשמעות הארכיטיפלית של כניסה למבוך?
במיתוס היווני משמשת הכניסה למבוך כמבחן אומץ ומנהיגות. תזאוס נכנס למבוך (מסוג לבירינת) בסיועו של החוט שנתנה לו אריאדנה ומנצח את המינטאור המפלצתי המצוי במרכזו.
בנצרות מסמל מסלול המבוך את חווית הצליינות. הסימבוליות של מבנה המבוך (הממוקם תמיד בגן הארמון או משורטט על רצפת הקתדרלה) מכוונת אל חווית העליה לרגל לירושלים. ההולך בתוך המבוך עובר חוויה רוחנית של חיפוש אחר האל, חיפוש אחר הקדושה, כדי להגיע אל הארה והצלה במסלול ארוך של ריפוי עצמי.
הספרייה היא מבוך שיצרה התרבות האוריינית במכוון. הכניסה לספרייה היא כניסה אל שביל בו הלכו קוראים בעבר וילכו גם בעתיד ולכן זהו מסע של חניכת הקורא. השיטוט בין מדפי הספרייה כדי לחפש אחר ספר מבוקש הופך את הקורא לחלק משרשרת התרבות הגדולה והאינסופית. מבוך המדפים של הספרייה מבליט את קטנותו של האדם אל מול אוצרות התרבות האדירים המיוצגים באוסף הספרים האינסופי. התעיה בין המדפים מייצרת הדרת כבוד. הדרת כבוד מייצרת חוויה רוחנית.
אין להתכחש לכך שבמקביל, כניסה אל ספרייה היא כניסה אל אקס-טריטוריה בלתי ליברלית בעליל, מרחב מובחן במציאות מקבילה בעלת חוקיות פנימית משל עצמה (אסור להרעיש, אסור לאכול, אסור להיכנס עם תיק ועוד כהנה וכהנה איסורים, שיש להודות על האמת, מבריחים קוראים פוטנציאליים רבים).
פעמים גם נדרש אישור מיוחד כדי להיכנס לתוך ספרייה, לעיתים קרובות הדבר כרוך בתשלום. הוצאת "כרטיס קורא" היא פרוצדורה שעשויה להיות מסובכת ואף יקרה. גם הבירוקרטיה, כידוע, משולה למבוך, אף היא מהווה שומר סף אל מול קהל פוטנציאלי.
המבוך הוא תמיד מעשה ידי אדם, ולפיכך האירוניה של התעייה במבוך היא אירוניה של גולם הקם על יוצרו.
ממחיש זאת אחד הסיפורים המשעשעים אודות הליכה לאיבוד בתוך מבוך, כשהשומר בעצמו הולך לאיבוד ולא מצליח לחלץ את האנשים ששילמו במיטב כספם כדי לבקר בו: בספר "שלושה בסירה אחת" מאת ג'רום ק' ג'רום מספר האריס על חוויותיו במבוך השיחים של המפטון קורט (שהפך למבוך מאוד מפורסם ומתוייר בעקבות הספר):
"האריס שאל אותי אם הייתי פעם במבוך בהמפטון קורט. הוא אמר שהוא עצמו הלך פעם כדי להראות למישהו את הדרך. הוא למד אותה במפה והיא נראתה לו כל כך פשוטה ובקושי שווה את שני הפני דמי הכניסה. האריס אמר: בוא סתם ניכנס לרגע פנימה רק כדי שתוכל להגיד שהיית פה. אבל זה פשוט מאוד, ממש שטות לקרוא לזה מבוך. סמוך לכניסה הם פגשו כמה אנשים שהסתובבו שם כבר כשלושת רבעי שעה ונמאס להם. האריס אמר להם שהם יכולים להצטרף אליו אם הם רוצים. הם הודו לו והלכו אחריו. בדרך הם אספו עוד כמה אנשים שרצו כבר לצאת, והמשיכו כך עד שכל המטיילים שבמבוך הצטרפו אליהם.  אנשים שאיבדו כל תקווה שאי פעם יצאו מזה, או שיראו שוב את בתיהם וחבריהם, אספו כוח למראה האריס וחבורתו, והצטרפו לתהלוכה ובירכו אותו."
אבל אז גם האריס בעצמו הולך לאיבוד והם מחליטים לקרוא לשומר:
"האיש בא וטיפס בסולם וצעק להם הוראות מבחוץ. אבל כולם כבר היו מבולבלים ומסוחררים כל כך שלא היו מסוגלים להבין את ההוראות, כך שהשומר אמר להם לעמוד ולהישאר במקומם ושהוא יגיע אליהם... לרוע מזלם השומר היה צעיר וחדש במקום, ולא הכיר היטב את המבוך, וגם הוא הלך לאיבוד...
ובכן, גם השומר החדש הלך לאיבוד. איך בכל זאת יצאו כולם מהמבוך? פשוט מאוד, קוראים לשומר הוותיק:
"הם חיכו עד שהשומר הזקן סיים את ארוחת הערב שלו וחילץ אותם משם". (על-פי מהדורת אריה ניר 2002, תרגם דני קרמן).
שומר המבוך של המפטון קורט נמשל לשוכני הקבע של הספרייה.
אין אדם שלא ישב לתומו לעבוד בספרייה של אוניברסיטה כשלפתע הגיח מישהו מאחוריו ושאל: "סליחה, איך יוצאים מפה?"