יום ראשון, 27 בדצמבר 2015

סיפורי האישה בתיבה: הגוף הנשי והמרחב האישי






בפולקלור האנגלי ידוע הסיפור על זוג צעיר ומאוהב העורך מסיבת נישואין בחצר ביתם של ההורים. במהלך החתונה משחקים הנוכחים במשחק המחבואים האהוב מאוד על הכלה. כשהחתן הוא "המחפש". הכלה רצה לעליית הגג של הבית, נכנסת לתוך תיבה שנמצאת שם אך ננעלת בתוכה בטעות. החתן והאורחים מחפשים אחריה שעות אך לשווא, ובסופו של דבר מבין החתן שאהובתו מתחרטת על הנישואין וברחה. החתן מחליט להמשיך בחייו. שנים לאחר מכן מסדרים את עליית הגג ומוצאים בתוך אותה שידה שלד לבוש בשמלת כלה מתפוררת.
סיפור זה מציג סיטואציה בה הכלה אמנם מיועדת לחתן, אך הזוגיות שלהם מעולם לא מגיעה לכדי מימוש. כאן עולות כמה שאלות: מהי המשמעות של משחק מחבואים במהלך חתונה? האם המשחק נועד לבחון את כישוריו של החתן באיתור כלה? האם המחבוא המוצלח מדי של הכלה מבטא בעצם את הפחד שלה מפני מימוש הנישואין? האם בלא מודע שלה היא ביקשה להינעל בתוך התיבה?
אגדה זו מוזכרת כבר בשיר חג המולד משנת 1830 בשם "The Mistletoe Bough" מאת תומס היינס ביילי  (Thomas Haynes Bayly). שיר זה מבוסס על השיר "Ginevra" שנכתב על ידי המשורר האנגלי סמואל רוג'רס (Samuel Rogers) בשנת 1822. ראו:
*
במסורת הסיפור האיטלקי מצוי סיפור על השטן המתחפש לגבר נאה ועשיר ומחזר אחר שלוש אחיות. הוא נושא לאישה את הבכורה ומביא אותה אל ביתו. הבית נוח ומפואר מאוד והיא יכולה לעשות בו ככל העולה על רוחה, אך נאסר עליה להיכנס לחדר אחד ואף לא לפתוח את דלתו. הכלה, כמובן, לא עומדת בפיתוי, ובהזדמנות הראשונה שהיא לבד היא פותחת את דלת החדר ומגלה שבוערת שם אש הגיהנום. האש כל כך חמה שזר הפרחים שהיא עונדת על שמלתה נחרך וכך מגלה בעלה שהיא הפרה את הבטחתה, מעלה באמונו וגילתה את זהותו האמיתית, וכעונש זורק אותה פנימה אל תוך החדר האסור. הוא מספר למשפחתה שהיא עזבה אותו ונושא לאישה את האחות האמצעית אך האירועים חוזרים על עצמם. האחות הצעירה שמגיעה אל ביתו כבר היתה חשדנית יותר. לפני פתיחת דלת החדר האסור היא מניחה את הפרחים שלה בצד בתוך מיכל מים וכך הם נשמרים רעננים ובעלה השטן לא מגלה ששיקרה לו. בתוך החדר האסור היא מגלה את שתי אחיותיה הנעלמות. היא מחלצת אותן מן החדר ומחביאה אותן כל אחת בתורה בתוך תיבה. לאחר מכן היא מבקשת מבעלה שישא את התיבה לבית הוריה אך נאסר עליו להציץ לתוכה או לעצור בדרך. משהוא מנסה לעצור נוזפת בו האחות מתוך התיבה אך הוא לא מבין מה קורה וחושב שלאשתו השלישית יש כוחות על טבעיים. אחרי שני הסבבים הראשונים היא עצמה נכנסת לתוך תיבה אותה הוא נושא לבית ההורים, ובמקומה היא מציבה בובה במרפסת הבית. משחוזר הבעל השטן לארמונו הוא סבור שהיא ממתינה לו שם, אך בעצם מגלה שהכלה הצעירה ושתי אחיותיה נעלמו מן הבית. הוא רץ לבית הוריהן של כלותיו ורואה מרחוק את שלוש האחיות יושבות בשלווה על מרפסת הבית וצוחקות לו.
בסיפור זה הופכת התיבה למקום מסתור והגנה עבור האישה הנזקקת. באמצעות התיבה מגיעות כל הנשים אל המקום המגן עליהן. התיבה הופכת כאן לאמצעי רמייה המופנה כלפי גבר המבקש להתנכל לאישה המוסתרת בתוכה.
*
בסיפורים הללו, שהם ספק סיפורים מבדרים וספק סיפורי אימה, התיבה מממשת את הניגוד בין חירות לבין שעבוד, בין בחירה לבין כפייה, ובין המרחב הפרטי למרחב הציבורי. התיבה היא מרחב שהוא לא-מרחב מפני שהיא מנתקת את הכלוא מתקשורת עם העולם. הכניסה לתוך תיבה מייצגת התמסרות או כניעה למצב של אי-היות (non-being) זמני.
הפסיכואנליזה בראשית דרכה הכירה בעיקרון המכיל והמוכל של הגוף הנשי. לפי פרויד התיבה מייצגת את הגוף הנשי, וליתר דיוק איבר המין הנשי, יחד עם עוד גופים מכילים: מזוודה, סירה, בור ומערה. אצל יונג תכונת ההכלה של היסוד הנשי שבנפש היא בסיס לטרנספורמציה ולצמיחה. ואילו לפי אריך נוימן "האם הגדולה" מזוהה עם מיכל בהיותה הכלי הגדול היוצר תודעה, משמע חיים.
בהקשר זה נוכל לציין את טיעונה של סימון דה בובואר אודות הפנטסיה הגברית האולטימטיבית הרואה באישה נכס ולכן גופה חייב להתאפיין בהיעדר תנועה ובסבילות של אובייקט. היא מנתחת את המגבלות על חופש התנועה של האישה ואת היחס של הפטריארכיה לדם הווסת, לבתולין ולמיניות הנשית כיחס המבקש לבטל את זיקתו של הגוף הנשי לעולם ואת הספונטניות והאקראיות הגלומה בטבע. הגוף הנשי נתון בשבי מפני שהוא נתפש כאובייקט שאל לו להשתנות – וכך ישאר לנצח בגדר אידיאה של שלמות.  
על אף הפרויקט הפמיניסטי, המנסה להרחיב את הקיום הנשי אל מעבר ל"גוף" ולבטל את הניגוד גוף-נפש כדי להחזיר את האישה אל השיח התרבותי והחברתי, האגדות שלעיל מייצגות כמה מהאופנים שבהם התרבות ממשטרת ומקבעת את הגוף הנשי כאובייקט הנתון לשליטתו של גורם חיצוני (אבא, בעל) – ולפיכך גם מייצרת תודעה נפשית של נכונות להקרבה וצייתנות השומרת על הסדר החברתי הקיים.
*
במדרש בראשית רבה מושמות שתי נשים בתוך תיבות: תחילה מחביא אברהם את שרה בתוך תיבה כדי שהמוכסים המצרים לא יגלו אותה. סיפור דומה מסופר גם אודות יעקב המסתיר את בתו דינה בתוך תיבה כשהוא עובר במעבר היבוק מפני עשיו.
בניגוד למסורות הבינלאומיות, אשר מביעות את האיום המגדרי של כל גבר על כל אישה, האגדה היהודית מתייחדת בכך שבשני המקרים מוכנסת האישה לתוך תיבה לא רק כדי להגן עליה מפני גבר, אלא במיוחד כדי להגן עליה מפני גבר זר, גבר שהוא לא בן אותה דת ובן אותה תרבות.
האגדות הללו מבטאות חרדה מפני עימות מיני בין אישה עבריה לבין גבר נכרי. הופעת התיבה בסיפורים הללו מביעה את החשש העמוק מפני השתלטות של הגבר על גופה של אישה יהודייה, ובכך האישה המוסתרת אינה מוצגת כמקרה פרטי גרידא אלא הופכת להיות סמל מייצג לעימות לאומי ולא רק מגדרי.
*
להמשך קריאה:
ורד טוהר, "גופך הוא מבצרו: מיתוסים ואגדות על נשים בתוך תיבות ונשים בתוך חומות", דברים 8 (2015), עמ' 57 – 70.