הפעם, אורחת בבלוג, השיר "הרהורים על
המגפה" מאת חניטה גוטבלאט:
בתנועה מעגלית רחבה בין
עבר, הווה ועתיד, נפרש בשיר קו מקשר בין המגיפות הגדולות של ראשית המאה העשרים
לבין המגפה הגדולה הפוקדת אותנו כעת.
מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש והפחד האימהי הבלתי נשלט שאין לו מזור מפני
נגיף קטלני כזה או אחר עובר בזיכרון הקולקטיבי האנושי מדור לדור. לאורך כל השיר
מתיה של המשפחה לא זכו למוות טבעי בשיבה טובה, אלא מתו בטרם עת בלידות, מחלות
ומגיפות.
בעתיד, בעוד כך וכך שנים, תהפוך המגיפה
הנוכחית לעוד אחד מסיפורי המשפחה המיתולוגיים. ברם, סיפור המגיפה הנוכחי הוא סיפור
קשה, מוזר, יוצא דופן – שהרי הדורות הבאים מצפים לעלילות גבורה ושלל קרבות בלשונה
של רחל בלובשטיין, לשמחות, לעידן חדש – לא לאירועים מינוריים של כפפות לטקס,
תפוחים בסופר ומסיכות נייר חד פעמיות.
המגפה תעבור, זה ברור, שהרי אחרת הדור
הבא לא היה בא אל העולם. אך מי שחיים בימי המגיפה בהווה פתאום מוצאים עצמם נרתעים
ממגע, מוכי תדהמה מהעולם שהשתנה, מוכי עלבון מהטבע הנקמן – ובעיקר הם מגלים, שוב,
עד כמה הם קטנים, נלעגים, מבוהלים.
האם ניתן יהיה לשקם את הביטחון של
חיינו כאן על הכדור הזה לאחר שהמגפה תשכך? השיר הזה מלמד אותנו צניעות
ופרופורציות. הוא מלמד על היותנו זמניים, חלשים, קטנים וחד פעמיים. מולנו –
נצחיותו של הטבע הגדול, הפראי, הבלתי נשלט. אנחנו צריכים להיות מעוניינים לשמור על
הכדור הזה, אבל יכול להיות שהכדור הזה פחות מעוניין לשמור עלינו.
ציור:
Pieter Bruegel the Elder, Triumph of Death
(detail), c. 1562, Museo del Prado, Madrid
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
רוצה להגיב?