סיפורי מסעות
ריתקו תמיד קוראים. כבר בעת העתיקה נודעו מסעותיו של סטראבו - שרטט המפות הראשון. אם
תרצו, אף ספרי התורה מספר שמות ועד ספר דברים הם ספרות מסע. בימי הביניים התוודעה
האנושות למסעותיהם של מרקו פולו ובתקופת הרנסנס למסעותיהם של מגלי העולם החדש
ובראשם יומניו של כריסטופר קולומבוס. בעת החדשה נודעו רשמי המסע של הנס כריסטיאן
אנדרסן, צ'רלס דיקנס, הרמן מלוויל, מארק טוויין ואחרים.
לא מקרה הוא
שנוסעים רבים היו כמרים, נזירים, מיסיונרים, עיתונאים או סוחרים. כדי לצאת למסע
נדרש היה זמן פנוי אך גם אמצעים כלכליים, ויותר מכל: סקרנות כלפי האוריינט ומשיכה
אליו, פתיחות אל הלא נודע, יצר הרפתקנות ולעיתים קרובות גם תחושת שליחות הנובעת
מתוך מניעים רליגיוזיים. הנוסעים המפורסמים היו לא רק הרפתקנים. הם היו גם אתנוגרפים
שתיארו את המפגש שלהם עם עולם שונה ומוזר. הם היו גם סופרים שמן הטקסטים שלהם ניתן
להסיק לא רק על מושאי הכתיבה אלא גם עליהם: מה הם חשבו שראוי לתיאור, כיצד ניסחו
הם עצמם את המפגש עם עולמות תרבותיים ואנושיים כה רחוקים מהם.
יוצרי ספרות
הגיבו לצימאון הקוראים על ידי עלילות על מסעות מופלאים. הומרוס שיצר בדמיונו את אודיסאוס
שמסעו הביתה ארך עשרים שנה ובו פגש יצורים קסומים ועמד בניסיונות ומבחנים. הצליינים
של צ'וסר ביצירתו המופתית סיפורי קנטרברי. גוליבר גיבורו של ג'ונתן סוויפט הגיע אל
ארץ הגמדים ואל ארץ הענקים. הקלברי פין וג'ים יוצאים למסע על נהר המיסיסיפי בספרו
של טוויין. ז'ול וורן הוציא את קוראיו למסע מסביב לעולם בשמונים יום. ובמאה העשרים
נוצרה הסתעפות של ז'אנר ספרות המסעות אל יצירות מדע בדיוני כגון: מסע בין כוכבים
ואודיסיאה בחלל. למעשה ספרות מסעות היא תת קבוצה של ספרות הרפתקאות ויש לה חיבור
גם לז'אנר היומן, המכתב, הממואר והאוטוביוגרפיה.
האבחנה בין
בדיון למציאות עשויה להיות מעט מעורערת בספרות מסעות, לפי שקוראי הטקסטים הללו
בדרך כלל לא יכלו לאשש או להפריך בעצמם את התיאורים, וכי כדרכם של מסעות אל מחוזות
זרים הם ממילא יצרו מערכת קונוטטיבית של פלא מתוך עצם הריחוק הרב מן המרחב הביתי
המוכר באירופה. בספרות המודרנית התחלף המסע במרחב במסע פנימי-נפשי ביצירות כגון
יוליסס של ג'יימס ג'ויס והרומנים של וירג'יניה וולף.
דברי ימי התרבות
היהודית התברכו אף הם במספר נוסעים יהודיים אמיצים שהותירו אחריהם רישומים של
מסעותיהם. בנימין מטודלה, אשר ערך את מסעו בראשית המאה ה-12 באזור אגן הים התיכון
ובכלל זה במזרח התיכון ובארץ ישראל הוא אחד מהם. למעשה הוא אחד החשובים שבהם, לאור
העובדה שספרו הזין כמעט בבלעדיות קוראי עברית במאה ה-18 וה-19.
תחילה התגלגל סיפורו
בהעתקות בכתב יד. מתוך רישומי הספריה הלאומית של ישראל עולה שידועים לנו לפחות 22
העתקות של החיבור או של חלקים ממנו, או גרסאות שונות שלו, למן המאה השלוש עשרה
ואילך. לא ידוע לנו באיזו צורה עבר הטקסט מרבי בנימין עצמו אל יורשיו, האם היה
בנמצא קולופון או שהכתיב את סיפורו לסופר שכיר, או שמאן דהוא העלה על הכתב איזה
נוסח של סיפור ששמע בעל פה ממנו או מהבאים אחריו.
מתוך ריבוי
סגנונות כתבי היד ניתן רק לשער עד כמה היה סיפורו של רבי בנימין נפוץ בכל רחבי
הפזורה היהודית. כך למשל:
כ"י לונדון - הספריה
הבריטית, קטלוג מרגליות 18/1076 (London -
British Library Add. 27089) המתוארך למאה 13 או 14 כתוב בכתיבה
אשכנזית.
כ"י אוקספורד - בודלי, קטלוג
נויבאואר 7/2425 ( Oxford - Bodleian
Library MS Opp. Add. Oct. 36) המתוארך למאה 15 כתוב בכתיבה ספרדית.
כ"י רומא - קזנטנזה 1/3097
(Roma - Biblioteca
Casanatense 3097) משנת 1428 כתוב בכתיבה איטלקית.
כ"י לונדון - הספריה הבריטית
1/12364 OR(London -
British Library Or. 12364) המתוארך למאה 17 כתוב בכתיבה מזרחית.
כ"י ניו יורק - בהמ"ל
3847/1 MS((New
York - Jewish Theological Seminary Ms. 3847
מן המאה ה-17 כתוב בכתיבה תימנית.
עם הופעת הדפוס
הגיע עד מהרה החיבור אל כבשן הדפוס. החיבור הודפס לראשונה בקושטא בשנת 1543 תחת
הכותרת: מסעות של רבי בנימין ז"ל בדפוס אליעזר בן גרשם שונצינו. בפעם השניה הודפס
בפירארה תחת אותה כותרת בשנת 1555 בבית הדפוס של אברהם אושקי ולאחר מכן תורגם
והודפס גם ביידיש.
עובדה מעניינת באשר לחיבור היא שהוא תורגם ללשונות רבות גם עבור קהל
קוראים לא יהודי. לראשונה הוא תורגם ללטינית על ידי המשכיל הספרדי בניטו אריאס
מונטאנו Arias Montanus Benedictus
(1527-1598) בשנת 1575, תרגום אשר ראה
אור בבית דפוס באנטוורפן, וזה היה הבסיס לתרגומים נוספים עבור הקהל הנוצרי בלשונות
האירופיות.
כמה כתבי יד המצויים בידינו הם עצמם העתקות מן הדפוס, למשל:
כ"י ספרית המכון התיאולוגי בניו יורק 3838 (ms. New York Jewish Theological Seminary 3838)
המתוארך למאה ה-19 הוא העתקה מדפוס פירארה.
כ"י הספריה הציבורית בניו יורק 44 (New York Public Library ms. Heb. 44)
המתוארך למאה ה-19 אף הוא הועתק מדפוס פירארה.
אין בכלל ספק בכך שלאחר הדפסתו ולמעשה עד היום נוכחת דמותו של בנימין
מטודלה בתרבות היהודית והעברית. נציין למשל שהמיתוס של הנוסע בנימין מטודלה, אשר
מהדהד גם לתוך המיתוס של היהודי הנודד, ממשיך עד ימינו להדהד בתרבות היהודית עם
שיר מפורסם של נתן אלתרמן ועיבוד בפרוזה לילדים של מירה מאיר לסיפורו של הנוסע
המפורסם וכן ציטוטי קטעים אצל ברדיצ'בסקי, פנחס שדה, ואפילו אריאל וקיפניס עורכי
מקראות לימוד לבתי הספר וכן גם הונצח באמצעות שמות רחובות בערי ישראל בימינו.
וכמובן בלתי נמנע מלהזכיר את בנימין השני, הלא הוא ישראל יוסף בנימין (1818 –
1864) בעל מסעי בני ישראל (1856) אשר יצא למסע בכל אגן הים התיכון והגיע עד הודו
וסין בהשראת מסעו של בנימין מטודלה, וכן יצירתו הספרותית הבדויה המופתית של מנדלי:
מסעות בנימין השלישי (1878) אשר היא כולה הומאז' אירוני למסעותיו של בנימין מטודלה
(הראשון).
בחזרה לבנימין
מטודלה הראשון. מעבר לסיפור המרתק, המשלב בתוכו הבלחות מעולמות על טבעיים לתוך
העולם הממשי, מקפיד רבי בנימין לציין את שושלת המסירה של הסיפורים שהוא משלב
בחיבורו ובכך הוא הופך מהרפתקן נודד לאספן מסורות ואתנוגרף.
https://www.xn--7dbl2a.com/2020/03/09/%D7%95%D7%A8%D7%93-%D7%98%D7%95%D7%94%D7%A8-%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%93%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%A4%D7%AA%D7%A7%D7%9F-%D7%A0%D7%95%D7%93%D7%93-%D7%9C/%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%93%D7%9C%D7%94/#sthash.daWz7F9i.dpbs
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
רוצה להגיב?