על ספר השירה החדש של טלי וייס "דבר מה נעלם"

 

"דבר מה נעלם" ספר שיריה החדש, השישי במספר, של טלי וייס (הוצאת עמדה, 2021) , שונה מאוד מספרה הקודם "השעה היפה". האופטימיות והאסתטיקה של "השעה היפה" נסדקו מעט, ופינו מקום לשירה מלנכולית, קודרת ובמובנים רבים גם אינטימית יותר. 

זהו ספר שרבים משיריו מביעים געגוע גדול אל נמען שהוא נוכח-נעדר מחייה בהווה, מגיח לפרקים ונעלם כלעומת שבא. שירי הספר עוסקים בכאב, בגעגוע, בצער. המוטיב כפול הפנים של הסתרה-חשיפה הוא ביטוי לגעגוע בלתי ניתן למימוש זה, ובא לידי ביטוי גם בכותרת הספר: "דבר מה נעלם". חוסר היכולת להגדיר את הדבר הזה, הדבר הנעלם, הוא חלק ממשחקי הכיסוי והגילוי של המשוררת. 

בשיר הנושא של הספר, המתאר סיטואציה של פער בלתי נסבל כמעט בין הדוברת לבין הגבר שלה, שככל שהיא מודעת לפער הזה כך גם איננה יכולה להימנע ממנו. יש יאמרו גברים ממאדים ונשים מנגה, אך בעיניי הפער כאן הוא לא רק מגדרי אלא נוגע בשורשי הידיעה אודות חוסר היכולת של האדם לצאת מעצמו ולראות את זולתו – לכן הדוברת מודעת לכך שהגעגוע לא יתממש מתוך הקירבה הארוטית אלא יש לו חסמים אחרים, מורכבים יותר, ומכאן גם היסוד הטראגי שבכל מערכת יחסים. 

יש בספר שירים יפים רבים, בחרתי להביא לכאן את השיר "לילה לבן".

במאמר מוסגר אציין שהוצאת עמדה, בה ראה אור הספר, בהנהגתו של רן יגיל, עומדת מאחורי כמה קולות שיריים מהמעניינים ביותר בשירה המקומית העכשווית: טלי וייס, שלומי חסקי, טל איפרגן, חן יסודות, צדוק עלון, יחזקאל נפשי, גל קוסטריצה ואחרים – משוררים אשר כל אחד בסגנונו ובדרכו מוכיחים את הצורך בהוצאות ספרים קטנות, גמישות ובעלות יכולת לזהות כישרונות וללוות אותם.