קריאה בספרה של נעמה יונג, כבשת הדבש (פרדס, 2018)

קריאה בספרה החדש של נעמה יונג דומה לעלייה על רכבת הרים שמטפסת מעלה לגבהים ואז צונחת צניחה חופשית מטה והקורא מצוי, בתחושה כמעט פיסית, בין תנועות הנסיקה לגבהים ובין הצניחה לתהומות, כלשונה של יונג: תְהוֹמְרוֹמִים: הֶעָבָר נָעוּץ / בִּי, / אֲבָל יַבֶּשֶׁת / אַבָּאִמָּא / מִתְרַחֶקֶת לְאָחוֹר /לִתְהוֹמְרוֹמִים

בעיקר מרובות בספר נפילות פיסיות, התרסקויות והתנפצויות המקבלות חיזוק מתוך העיצוב הגרפי של הטקסט, עד כדי תחושת פחד גבהים שאוחזת גם בקורא: בַּסּוֹף / הָאֱמֶת / נוֹפֵל / ת / עָלֶיךָ / כְּמוֹ / הַר. למרות זאת, הדוברת אינה מרפה והיא צומחת מתוך הסדקים: סְלָעִים שֶׁנָּפְלוּ עָלַי / הָפְכוּ / אַבְנֵי טִפּוּס / בֶּעָרוּץ / חַיַּי. בקבוצת שירי "מי הקיום" מתגלה פשר השבר: נוֹלַדְנוּ / מֵאִמָּ / א / שֶׁבֶ / ר.

בעדינות רבה, כמעט ברמז, מתגלה סוד ילדותה של הדוברת כבת הדור השני לאמא חרדתית שהיא כל כולה שבר ולאבא שסיפוריו הופכים לסיוטי לילה. הבת מרגישה כמו כבשת דבש, לובשת סוודר פסים סרוג ובכך הופכת לגלגול של כבשת הרש, יוסף ומוזלמן בכפיפה אחת: הָיִיתִי / אֱלֹהִים שֶׁלָּכֶם / שֶׁמֶשׁ / וְכוֹכֶבֶת / מוּגֶנֶת בְּגָדֵר.

לאט לאט נחשפת דמות של בת שאין לה ברירה אלא להפוך להיות גם חתולה וגם נהר נסתר, אך זהו גם מבוע שירתה: אִמָּא רָצְתָה / שֶׁאֶהְיֶה קֻפְסָה / בְּקֻפְסָתָהּ / וַאֲנִי הָיִיתִי נָהָר / נִסְתָּר / עֵץ עֲרָבָה / פֶּרַח בַּר / סֵפֶר שִׁירָה

כבשת הדבש הוא ספר שירה מינורי ועדין שיש בו השלמה עם המצב הקיומי של ילדי הדור השני וצמיחה מתוך התנגדות שהופכת להשלמה ואהבה. בשיר החותם את הספר היא אומרת: מְשַׁלְשֶׁלֶת עֹגֶן מְהַסֵּס / אֶל עֹמֶק / הָאֱמֶת / שׁוֹמַעַת / אֶת הַצְּמִיחָה. כאן, סופסוף, הירידה מטה היא ירידה של התבססות במקום אחד, של סוף לנדודים, של התחלה טובה.