בשבחם של השוליים

פורסם לראשונה: דבר ראשון 18.2.2019 https://www.davar1.co.il/174294/

אזהרה: זהו פוסט לא חינוכי.

הטור הזה מוקדש לכל מי שאי פעם מירקרו שורות בספר קריאה או בספר לימוד, לכל מי שסימנו בקו משפטים חשובים, לכל מי שכתבו לעצמם רעיונות חשובים בשוליים של הדף, לכל מי שהדביקו מדבקות, קיפלו אוזניים, צבעו, סימנו, כתבו, ציירו אי פעם על ספר (במיוחד ספר שהוא לא שלהם).

הפוסט הזה מוקדש לכל מי שההורים, המורים והספרנים שלו כעסו עליו בגלל שהוא עושה את זה.

הפוסט הזה מוקדש לכל מי שלא מסוגל לקרוא בלי עיפרון ביד.

אליכם אני פונה היום כדי שתדעו:

אל"ף, אתם לא לבד. למעשה, אתם הרוב המכריע.

בי"ת, זה מנהג עתיק יומין, אפילו עוד לפני שגוטנברג המציא את מכונת הדפוס אנשים כתבו, ציירו, העירו, איירו איורים ושירבטו שירבוטים בשוליים של כתבי יד.

גימ"ל, יש לזה שם מדעי. קוראים לזה מרג'ינליה (מלשון: margins, שוליים).

הנה כמה דוגמאות לתופעה הזו שאספתי ברחבי הרשת:

הערות בכתב יד בתוך ספר מהרי"ל, דפוס קרימונה שכ"ו 1566:

מקור: https://il.bidspirit.com/ui/lotPage/source/catalog/auction/1230/lot/15761/%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%99-%D7%9C-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A9%D7%9B-%D7%95?lang=he

סימונים של סילביה פלאת בתוך גטסבי הגדול של סקוט פיצ'ג'רלד:

מקור: http://theconversation.com/what-we-can-learn-from-reading-sylvia-plaths-copy-of-the-great-gatsby-107660

סימונים של דיויד פוסטר ואלאס בתוך דון דלילו:

מקור: https://www.hrc.utexas.edu/press/releases/2010/dfw/books/

והנה משהו שצילמתי בעצמי בספרית הילדים של בית אריאלה לפני שנה ואני מתה לפגוש את הילד (שבינתיים כבר גדל מאוד כנראה) שהיה לו ממש חשוב להביע את דעתו על סיפורי אנדרסן בתוכן העניינים (בקיצור, מבקר ספרות נולד):

תמונה:

הבה נחדד את העניין: אין מדובר כאן בהקדשות על ספרים, או בטיוטות של יוצר על עבודתו שלו עצמו, אלא בסימוני אדם אחד בשולי יצירה של אדם אחר.

במילון אבן שושן פירוש השם "שול" (צורת היחיד של שוליים) היא: קצה, תחתית, סוף, דרך אגב, מקום ריק, מסביב. המילון מלמד שהשוליים הם הדבר המשני לעומת מה שנמצא במרכז, הלא הוא הטקסט. השוליים הם המקום הריק, הם לא כלום. השוליים הם מרחב המעבר אל הדבר הממשי. הפריפריה. האקס-טריטוריה של הדף.

האמנם השוליים הם המקום הפחות חשוב בדף?

תופעת המרג'ינליה מלמדת דווקא שהמקום הריק בשולי העמוד יש לו ערך רב.

מהם השוליים אם לא המקום הריק הקורא לקורא להתערב בו, להתערבב בו, להטביע בו את חותמו? השוליים הם קריאה לפעולה. השוליים הם המקום באמצעותו הקורא הופך את הספר לאישי, פרטי, חד פעמי, ייחודי.

השוליים הם ההזדמנות של הקורא לשוחח עם הטקסט, לשוחח עם המחבר, להיכנס פיסית אל תוך הטקסט ולשנות אותו. השוליים הם ההזדמנות לכתוב מחדש את הטקסט מנקודת מבטו של הקורא. להביע עמדה. ליצור היררכיה אישית בין עיקר לטפל.

ספר שיש לו שוליים מסומנים הוא ספר שחולל שינוי בקורא, שהפך אותו לאקטיבי, שהניע אותו לפעולה. שוליים מסומנים הם חותם אישי. הם מרחב פרטי שהקורא לוקח לעצמו. מה שאחר כך יהפוך את הספר הגנרי למשהו שאין לו תחליף.

עובדה, מרג'ינליות של אנשים מפורסמים הם משהו שיוצר אצלנו עניין והספרים המסומנים של המפורסמים שווים הרבה כסף בזכות הסימונים.

ומה קרה למרג'ינליה בעידן הספר האלקטרוני?

נכון, ניתן לסמן משפטים ולהעיר הערות גם על קובץ דיגיטלי. אבל תודו שזה הרבה פחות כיף.