ילתא: פמיניסטית זועמת בין שני גברים

הסיפור הבא מצוי במקור בבבלי, ברכות נ"א ע"ב בארמית:

עֻלָּא הִזְדַּמֵּן לְבֵית רַב נַחֲמָן, אָכַל פַּת וּבֵרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.

נָתַן לוֹ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְרַב נַחֲמָן.

אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: יְשַׁגֵּר מַר כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְיַלְתָּא.

אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין פְּרִי בִּטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל אִישׁ,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ" "פְּרִי בִּטְנָהּ" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "פְּרִי בִטְנְךָ".

בְּתוֹךְ כָּךְ שָׁמְעָה יַלְתָּא, עָמְדָה בְּכַעַס וְנִכְנְסָה לְבֵית הַיַּיִן וְשָׁבְרָה אַרְבַּע מֵאוֹת חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן.

אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: יְשַׁגֵּר לָהּ מַר כּוֹס אַחֵר.

שָׁלַח לָהּ: כָּל אוֹתוֹ יַיִן כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה הוּא.

שָׁלְחָה לוֹ: דִּבּוּרֵיהֶם שֶׁל הָרוֹכְלִים הֵם כְּמוֹ כִּנִּים מִסְּמַרְטוּטִים.

מתוך: ספר האגדה, אוצר אגדות חז"ל, גרסת הרשת הרשת.

http://agadastories.org.il/node/181

עולא, שהיה נע ונד בין ארץ ישראל לבין בבל, מגיע לביתם של בני הזוג רב נחמן וילתא ושם מתכבד בברכת המזון. הוא מסרב לאפשר גם לילתא לברך, וזו נכנסת בזעמה לבית היין ושוברת ארבע מאות (!) חביות של יין. בעוד בעלה מנסה לפייסה ולשכנע את עולא לאפשר לה לברך, עומד עולא בסירובו. בתגובה מקללת אותו ילתא בפתגם עממי: "דיבוריהם של רוכלים כמו כינים מסמרטוטים" – ברומזה לאורח חייו ולכך שהוא עובר בין בית לבית כפי שכינים עוברות בין סמרטוטים.

כמה עניינים משכו את לבי בסיפור הזה מלכתחילה.

הראשון, באשר למערכת היחסים בין רב נחמן לבין ילתא. רב נחמן נוהג בה כשווה בין שווים אך השאלה היא אם הוא עושה זאת מפני שזוהי תפישת עולמו או מפני שהוא חושש מהתפרצויות הזעם של אשתו? האם היו תקדימים להתנהגותה?

השני, האם היה רב נחמן עשיר עד כדי כך שהחזיק ארבע מאות חביות יין (או יותר) בביתו? ומדוע אינו מנסה לעצור בעד ילתא, בכל זאת, לוקח הרבה זמן לשבור ארבע מאות חביות. ומדוע אינו מגיב לנזק הכלכלי שהסבה? אגב, כאן אנחנו יודעים ממקורות אחרים שהם היו מאוד עשירים.

השלישי, מה ניתן ללמוד מן השפה הגסה בה משתמשת ילתא כלפי עולא בסוף הסיפור? האם אישה למדנית בתקופת חז"ל – כפי שמצטיירת ילתא בשאיפתה לברך על היין - היתה מרשה לעצמה לפנות לאדם באופן כה וולגרי?

הסיפור בנוי כך שסופו מתכתב עם ראשיתו. מי ששברה חביות גם קיללה. וכך הופכת הדרישה הפמיניסטית לשיוויון לנלעגת, והסיפור מאושש מחדש את חוסר האמון הניתן באישה מלכתחילה.

עולא מייצג בסיפור את הצד השמרני של החברה. אולם בסופו של עניין עמדתו זוכה לחיזוק באמצעות הסיפור הזה. וכך מצטרפת אגדה זו לשורה של סיפורים לכל אורך הספרות המערבית, אשר מציגים נשים היסטריות, קפריזיות, עצבניות, וחסרות שליטה עצמית.

*

פינת הפילוסוף:

"הצורך במפגש בין שני העולמות – עולם התרבות ו"עולם השדים" – מתרחש בנפש האדם, והצרכים המנוגדים השרויים בקונפליקט מתמיד, מובנים בנפש האדם והם חלק ממנה ושייכים לטבעו של האדם ולעצם קיומו" (ניצה אברבנל)

*

לקריאה נוספת:

אדמיאל קוסמן, "כוס של עלבון וכעס: ילתא כ'פמיניסטית' קדומה בתלמוד", בתוך: מסכת נשים, ירושלים 2007.