דברים
שאמרתי באזכרה במלאת שלושים לפטירתו של האמן דני קרוון באנדרטת הנגב בתאריך 30
ביוני 2021 לעת ערב. האירוע אורגן על ידי מכון מנדל למנהיגות בנגב.
דני
קרוון.
אנחנו
לא ידענו מי זה דני קרוון. לא שמענו עליו. גם לא שמענו על חטיבת הנגב ולא על מלחמת
העצמאות כי היינו צעירים מדי.
דני קרוון קיבל גבעה שלמה לבנות עליה
אנדרטת זיכרון ובתמורה הוא העניק לנו, לילדי באר שבע, את המרחב הפרטי של חוויות
הילדות שלנו.
אנדרטת חטיבת הנגב שהגה דני קרוון בנויה
כדי להזכיר את מי שחיו - והחיים של ילדי באר שבע נבנו על גבי האנדרטה.
הוא נתן לנו פארק אתגרי.
הוא נתן לנו את המחוץ לעיר שהוא בתוך
העיר.
הוא נתן לנו את המקום הכי חשוך הכי
מבודד הכי מפחיד והכי כייפי בעיר.
הוא נתן לנו את המקום הכי גבוה בבאר
שבע שבשבילנו הוא היה גם המקום הכי גבוה בעולם.
הוא נתן לנו את המקום הראשון שנוסעים
אליו אחרי שמקבלים רישיון נהיגה ואת המקום הראשון שחושבים עליו כשמחפשים היכן
להתבודד עם אהבה ראשונה או שניה או שלישית.
כשדני קרוון נפטר כתבו עליו המון
פוסטים מנומסים וידעניים שתיארו את הסימבוליזם של האנדרטה ואת קרבות מלחמת השיחרור
בנגב ואת שאר העבודות שלו - ואני הרגשתי
שהפוסטים האלה פיספסו את המהות של המקום
הזה, של האנדרטה, בשביל ילדי באר שבע.
החלטתי לכתוב שיר על מה באמת היתה
האנדרטה בשבילנו. כתבתי שיר על נייר שתלשתי
מפנקס והעליתי צילום שלו בכתב יד לפייסבוק שלי. כתבתי שם כך: בהערכה עצומה לדני קרוון, פסל גאון, אחד האנשים
שהשפיעו הכי הרבה על הסקיי ליין של באר שבע של פעם.
כבר באותו יום המון אנשים קראו והגיבו
ושיתפו.
כולל אנשים שנמצאים כאן בקהל.
המוזיקאי דויד פרץ ציטט את השיר בטור השבועי שלו
בגיליון סוף השבוע של ישראל היום:
https://m.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/1734160
ליאן וילדאו קרא את השיר בתכניתו כאן דרום של רשת ב' בתאריך
28 ביוני 2021 כשראיין את אריאל עמית ממכון מנדל על מיזם האזכרה
https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=217382
(דקה 1:10:40)
ואריאל עמית עצמו שכתב לי שכל הבאר
שבעים שקראו את השיר התמוגגו מנחת ומזיכרונות. ואולי
זה מה שספרות צריכה לעשות, לומר משהו אמיתי על העולם.
גם אני שמחתי, מפני שגיליתי, שוב, את
השפה הפרטית של ילידי המקום.
הנה השיר:
דני קרוון יא מלך
זכר צדיק לברכה
אם היית יודע
מה כל הבאר שבעים עשו
באהבה גדולה ובהתכוונות
בתוך כיפת הזיכרון
ומאחורי המגדל
ולצד הנחש המבותר
ובמגרש החניה כמובן
אני בטוחה שהיית עכשיו
שמח מאוד מאוד.
אחד המגיבים בפייסבוק כתב לי: הוא
ידע, הוא ידע.
צילום: ורד טוהר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
רוצה להגיב?