על ניחוחות של ספרים ישנים ועל תשוקה ארוטית

פורסם לראשונה: דבר ראשון 29 ביולי 2018 https://www.davar1.co.il/140930/

בפסקה נפלאה בסמוך לפתיחת הרומן "סיפור על אהבה וחושך" מתאר עמוס עוז את ריח חדר העבודה של דודו, חוקר הספרות פרופ' יוסף קלויזנר:

"ריח ספרייתו הענקית של הדוד ילווה אותי כל ימי חיי: ניחוחן המאובק והמגרה של שבע חכמות נסתרות, ריח חיי עיון חרישיים ומסוגרים, חיי נזיר כבד-רזים, דומיית אוב מחמירה עולה ונושבת ממעמקי בארות ההגות והחכמה, המיית לחשם של שפתי הוגים מתים, צקון הרהוריהם הסודיים של מחברים שוכני עפר, מגע לטיפתם הצוננת של מאוויי דורות קודמים" (עמ' 59).

עוז לא מדבר כאן על ריח קונקרטי אלא על ריח מטאפורי, ריח החכמה וההרהורים, ריחם המיוחד של חיי ההוגה והנזיר שהם בשבילו כילד, ואולי גם כמבוגר, היינו הך.

כמה פסקאות מאוחר יותר הוא דווקא חוזר לתאר את הריח הממשי הבא אל אפו:

"רק ספרים ודומייה על כל החדר, והריח המופלא, המעובה, ניחוח כריכות עור ונייר מצהיב ועובש דק וכמו הד מוזר של אצות ים וריח דבק כריכות נושן וניחוחות חכמה סודות ואבק" (עמ' 60)

הריח שמתאר עוז כשילוב של עובש, אצות ים, דבק ואבק - הוא, כך מסתבר, נושא למחקרים ולספרי עיון רבים מכדי שניתן יהיה למנות כאן ולמעשה הוא נחקר ומדובר באופן די שכיח בעולם המדע.

מעניין כאן התיאור האסוציאטיבי של הילד שהוא מצד אחד שגור (עובש) ומצד שני מפתיע מאוד (אצות ים? בירושלים?). הריח הבלתי נשכח הוא חלק מזיכרונות ילדותו של עוז, והוא אחד מגורמי המשיכה שלו לחדר המיוחד – משיכה אל המסתורין המגולם בספרים ואל בארות החכמה האינסופיים. הוא מתאר את הריח כמגרה, כלומר מקשר בין ספרים לבין תשוקה – עוד אשוב לכך בסיום הרשימה.

אתר בשם SCIENCE ABC מספק תשובות מדעיות גדולות לשאלות קטנות (והפוך) ומשיב גם על השאלה החשובה: מדוע יש לספרים ישנים ריח שונה מאשר לספרים חדשים? פתרון התעלומה טמון בכימיה של הספר.

https://www.scienceabc.com/nature/why-do-books-smell-so-good.html

כידוע, ספרים עתיקים נושאים ריח אופייני. ריח זה מקורו בחומרים כימיים שהספר משחרר: חומרי הכריכה, חומרי הנייר וחומרי צבע הדיו של הספר מתפרקים באוויר ומייצרים מולקולות נושאות ריח. החומרים הללו, מייצרי הריח האופייני, כבר אינם בשימוש בתעשיית הדפוס בימינו. לכן ספרים "חדשים" נושאים ריח שונה. זה לא שאין להם ריח, הוא פשוט שונה.

מאמר שהתפרסם לאחרונה בגארדיאן על ידי קלייר ארמיסטד מחדש עוד על אבחון גילם של ספרים עתיקים באמצעות ריח:

https://www.theguardian.com/books/2017/apr/07/the-smell-of-old-books-science-libraries

מתברר שחומרים שונים בהם נעשה שימוש בתקופות שונות בתולדות הדפוס המערבי נושאים ריחות אופייניים שונים לגמרי וכך ניתן ממש לתארך ספרים, או להבדיל, לגלות זיופים.

מה שיוצא מכך הוא שמה שנחשב עבור רובנו כ"ריח של ספר ישן" הוא ריח של ספר בן 80 עד 90 שנה בסך הכל, וזהו ריח אחר מזה המופק על ידי ספר בן 400 שנה למשל.

הריח מהווה אינדיקציה גם להיסטוריה של הספר: האם שכן על אותו מדף מאז הודפס? האם נדד בין יבשות מאופסן במשך חודשים בתוך ארגזי עץ? האם הוטמן במרתפים טחובי עובש או שנארז בשקי בד על גבי בהמות משא? כל אלה יותירו על אותותיהם על ריחו של הספר.

משתנה נוסף אשר משפיע על ריחו של הספר הוא בעל החיים ממנו נלקח העור לכריכה או לדפים. אפילו מקום הגידול של בעל החיים ישפיע על הריח שמדיף הספר. כך למשל, הספרן של ספריית קיימברידג' טוען שהוא מסוגל להבחין באמצעות חוש הריח בין ספר אנגלי לספר איטלקי.

סוגיית הריח אינה פוסחת גם על ספריות שלמות. במחקר שנערך התבקשו אנשים לתאר את הריח שהם מריחים עם היכנסם לספריה. התשובות נעו בין "עץ" ו"אדמה" ל"שוקולד" ו"קפה". החשיבות בממצא זה היא רבה, שכן השאלה היא אם הכניסה לספריה מושכת את המבקר או דוחה אותו – הרבה לפני שהגיע למצב בו הוא בכלל ניגש לספר.

כל אלה מוכיחים עד כמה יש לריח השפעה על היחס שבני אדם מפתחים כלפי מרחבים שונים ועד כמה לריח יש משמעות תרבותית במובן הרחב של המילה. הריח הוא משתנה מעורר משמעות והוא טריגר של רגשות. הריח הוא אופן של קומוניקציה עם המקום.

במכון למורשת ברת-קיימא של UCL מתנהל מחקר שתוצרו הוא "גלגל ריחות היסטוריים". במסגרת המחקר נלקחות דגימות מספרים בני גילאים שונים כדי לגלות את הרכבם הכימי, ובמקביל נאספות תגובות סובייקטיביות של אנשים לריחות שמדיפים הספרים הללו. כך ניתן לקשר באופן מדעי בין תרכובות כימיות לבין מושגי ריח - שקשה מאוד לתאר באופן מילולי. במחקר לקחו חלק בהתחלה ספרנים וכימאים, ואולם בהמשך הצטרפו אליהם גם חוקרי תרבות ואנתרופולוגים, ויחד הם מנסים לנסח במילים את המשמעויות התרבותיות שריחות נושאים עמם.

חפץ או חדר שריחו נתפש "נעים" מעורר בבני אדם תגובה שונה לחלוטין מחפץ שריחו נתפש "דוחה" – ובהתאם לכך נגזר גם היחס של האדם לחפץ או למקום והתיפקוד התרבותי שהחפץ או המקום יקבל בחייהם של אותם אנשים.

היום התעשייה מסוגלת אפילו לשחזר ריחות, וכך בחנויות ספרים (חדשים!) נעשה שימוש בנרות שיש להם מה שנתפש בדרך כלל כ"ריח של ספרייה". הריחות הללו, מסתבר, מפעילים אצל קוראים רבים רגשות נוסטלגיים ומעודדים את המכירות. ממש כך.

הסוד המסחרי המבריק והיצירתי הזה מוכיח שיש אנשים שמסעות השופינג שלהם אולי מעט שונים באופיים, בגלל ההילה האינטלקטואלית האופפת חנויות ספרים בדרך כלל, אך בסופו של דבר כולנו נתונים למניפולציות שיווקיות בשוק קפיטליסטי שכל מטרתו להוציא מאתנו כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן.

אם הגעתם בקריאה עד פה, ומתחשק לכם להתכרבל על ספה כשריח של ספרים ישנים אופף אתכם, מוגש לכם כאן כשירות לציבור קישור לרכישת נר בריח של ספרים ישנים:

https://www.frostbeardstudio.com/products/old-books-8-oz-candle

אלה שאינם מסתפקים בנר יכולים לרכוש לעצמם גם בושם "בריח של ספריה", כן כן, ממש כאן:

https://www.mako.co.il/beauty-news/Article-056505133218b51006.htm

הבושם הזה, אשר הופך את ריח הספר למושא של תשוקה מינית, מזכיר את שירה הנהדר של הסופרת, המשוררת והחוקרת ההודית Tarannum Riyaz ילידת חבל קשמיר:

הדוברת בשיר מחברת בין התשוקה אל הספרים הישנים לתשוקה אל אהובה מאחר ששניהם מעוררים בה אותו זיכרון ריח ולכן גם אותו רגש.

הנה השיר בתרגום שלי לעברית: