ויעתק אלכסנדר משם עד בואו בראשית ים-סוף,
שהוא ים הגדול האדמדם. ויחן בתחתית הר אשר שם. ויעל אלכסנדר אל ראש ההר
וימצא שם מין העוף הנקרא פרס. ויצו לצוד מהם בכל אשר תמצא ידם. וברדתו
מן ההר ציווה את האומנים להציב לו כסא ברזל ולעשות לו עמודים גבוהים אשר יוכל לשבת
ולאחוז בעמודיו; ולתלות מן העמודים שרשרות ברזל ולעמוס קצות השרשרות על הפרסים.
ויערוך עמו ויזמן לכסא בריה ומזון. וכאשר נקשרו רגלי הפרסים אל השרשרות ההן, פרשו
כנפיהם ויעופפו וישאו את הכסא עמם ויעלו מעלה מעלה קרוב לשמים. ויבט אלכסנדר
למטה והארץ נראתה כמין כדור. ובהביטו אל הארץ, נשבה רוח סערה ויעופפו הפרסים לעלות
ולא יכלו לעופף עוד ויורידם הרוח. ויפול הכסא אל מקום שמו הבקעה הכרותה
ובין חיל אלכסנדר מהלך עשרה ימים. וייגע אלכסנדר בדרך מאד ויגיע אל חילו אחרי התייאשם
מתשובתו אליהם. ויהללו האלוהים אשר הצילו בדרך. ויהי ככלותו לעשות את התואנה הזאת,
שב להתאנות איך יבוא בתוך הים עד התהום. ויצול יודעי אומנות לעשות תיבת
זכוכית המזהירה למען יבוא בתוכה. ויעשו כן. ויבוא בתוכה ויצול קשרה בעבותי
פשתן ולתלותה בהם. ויתן העבותים ביד רוזניו ויצוום להורידו אל
תוך הים. ויהיו העבותים בידיהם עד אשר בא העת ויעלוהו להם. וישליכו את התיבה אל
תוך הים האדמדם, ואלכסנדר בתוכה, עד אשר שקע אל התהום. ויפן ויבט שם
בעלי חיים נוראים ומיני הדגה והבהמות העצומות אשר נפלאו מאד בעיניו. וגם
אילנות ופירות אשר אוכלים בהמות הים מהם. ולא סיפר אלכסנדר על צורות בעלי החיים
ההם ותבניתם בלתי מעט מהרבה, כי אמר פן יכזיבוהו שומעיו. וכאשר הגיע עתו, אשר
התנה לעבדיו, העלוהו מתוך הים וישב אל מחנהו.
(הטקסט אוחזר מתוך: ברדיצ'בסקי, ממקור ישראל בגרסת
הרשת: http://folkmasa.org/b/b877.htm.
תודה לד"ר יואל פרץ עורך אתר מס"ע http://folkmasa.org/)
*
לפנינו מעין סיפור מדע בדיוני עתיק. הסיפור על
תיבת נח דומה לו, וכן גם הסיפור על הסוס הטרויאני ואפשר שניתן לשייך
לקבוצה זו אף את הסיפור על דדלוס ואיקרוס ואפילו את סיפור מגדל בבל – כולם עוסקים בבנייה
הנדסית של אובייקטים יוצאי דופן לשם השגת
מטרות הפורצות את גבולות היכולת האנושית: תעופה, צלילה, בניית המבנה הגבוה ביותר, בניית
הספינה הגדולה והעמידה ביותר וכן הלאה.
מעניין שחלק מהמיתוסים הגדולים והמכוננים של
הספרות המערבית הם מיתוסים של המצאות טכנולוגיות נועזות – ואפשר שכאן טמון סוד
כוחו של האדם, המנסה מאז ימי בראשית להשתלט על מגבלות הטבע, ובמיוחד לגבור על כוח
המשיכה ולכבוש מרחבים חדשים, במיוחד את מרחבי השמים ומעמקי הים.
הגולם מפראג, פרנקנשטיין, סיפורי הפנטסיה של אדגר
אלן פו והרומנים העתידניים של ז'ול וורן – המתארים את הרובוט, החללית והצוללת - הם
למעשה המשך למיתוסים קדומים שעסקו בנושאים דומים ומהווים, כמובן, הקדמה לפריצה
הגדולה של ספרות המדע הבדיוני המובהקת בראשית המאה העשרים.
אם כך, מדוע אין לפנינו סיפור מדע בדיוני כהגדרתו
אלא הוא מעין פסבדו מדע בדיוני? מפני שהסיפור הזה, כמו כל המיתוסים העתיקים שהזכרתי,
אינו פורץ באמת את הגבולות האפיסטמיולוגיים של הקורא.
*
סיפור זה מתאר שני עצמים יוצאי דופן שאלכסנדר הגה,
תכנן ובנה. ההערצה שרכשו הקדמונים לקונסטרוקציות "על טבעיות" ניכרת אף
מתוך תיאורי בית המקדש הראשון וכסא שלמה המלך, החריגים בגודל ובפאר, כמו גם במבנים
העצומים בגודלם שבנו עמי המזרח הקדום והמצרים הקדמונים, ולאחר מכן המשיכו באותו
אופן אף בוני המקדשים היווניים והמבנים הרומיים והמשך עד הקתדרלות המרהיבות של הרנסנס
והבארוק וגורדי השחקים של ימינו.
אלכסנדר קושר עצמו לכסא מיוחד המחובר לגופם של פרסים
כדי "לעוף" באמצעותם ולאחר מכן שוקע לקרקעית הים כשהוא נתון בתוך תיבת
זכוכית המחוברת לספינה. שני הפרויקטים ההנדסיים הללו מוצגים כפרי דמיונו.
ומה הוא רואה בתצפיותיו? כשהוא מצוי "קרוב
לשמים" הוא מבחין ש"הארץ נראתה כמין כדור". וכשהוא במעמקי הים "
בעלי חיים נוראים ומיני הדגה והבהמות העצומות אשר נפלאו מאד בעיניו. וגם
אילנות ופירות אשר אוכלים בהמות הים מהם".
סיפור מעין זה בא כדי לפאר את שמו של אלכסנדר
כמנהיג יוצא דופן. ראשית, הוא מציג אותו כבעל סקרנות אינטלקטואלית, כבעל דמיון
עשיר ויכולת המצאה מופלאה. שנית, סיפור זה מציג את אומץ לבו ונחישותו. שלישית,
הסיפור מציג את האמון ההדדי הקיים בינו לבין אנשיו: הוא סומך עליהם שיחלצו אותו
בתום ה"ניסוי" וכן הם עצמם מצידם חרדים לשלומו.
אולם הסיבה המרכזית לגדולתו של אלכסנדר היא היותו
מעוצב כמנהיג העסוק בעניינים שברומו של עולם. אין הוא עוסק בסכסוכים פוליטיים
קטנוניים, אין הוא נוגש בנתיניו, או נהנה מתענוגות השלטון על חשבונם. אלכסנדר הוא
מלך מזן אחר: חוקר, מדען, סקרן, איש אשכולות. אלכסנדר מנצל את המשאבים העומדים
לרשותו כדי לשאול שאלות גדולות על עצמו ועל העולם.
מאז ומתמיד היה אלכסנדר מוקדון חביבם של מספרי
הסיפור העברי. הוא מעוצב כמנהיג גדול כבר בספרות חז"ל, ודמותו הנשגבת ממשיכה
להדהד בפרוזה העברית של ימי הביניים אף שאינו יהודי ואינו מנהיג יהודים. ללמדנו
שגיבורי תרבות יכולים להיטמע לתוך קורפוס סיפורים זר מפני שהם מייצגים ערכים הומניסטים
אוניברסליים ולאו דווקא כדי לשרת אתיקה או תיאולוגיה פנים תרבותית.
*
פינת הפילוסוף:
"אם יש לך ספרייה וגינה, יש לך כל צורכך"
(קיקרו)
*
לקריאה נוספת:
יוסף דן, הסיפור העברי בימי הביניים, ירושלים: כתר
1975.
עלי יסיף, סיפור העם העברי, ירושלים ובאר שבע: מוסד
ביאליק 1994.
עלי יסיף, "המסורות העבריות על אלכסנדר
מוקדון", תרביץ ע"ה (2006), 359 – 407.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
רוצה להגיב?