פרחי הבר של ארץ ישראל כמטאפורה: על 'ערות' הוט 8

כשפורסם הספר 'ערות' שעליו מבוססת הסדרה ב-2017, אני זוכרת שכתבתי לתמר מור סלע שעם הניקוד הנכון אפשר גם לקרוא את זה: "ערוות" כצורה ריבוי של ערווה וכמה יפה ערות וערוות משלימות זו את זו, מפני שמה שהפטריארכיה עשתה לנשים במשך מאות ואלפי שנים זה להרדים אותן כלומר להשתיק אותן כלומר לחפצן אותן באחד ההיבטים הכי חשובים של החיים שהוא חיי המין שלהן והזכות שלהן על גופן. וכי הדיבור עצמו על המין, פעולת הווידוי וניסוח הסיפור האישי הם כשלעצמם הופכים את האוביקט לסוביקט. סובייקט שמקבלת פנים וזהות, פותחת את הפה ומתחילה לדבר בכנות, בישירות ובאומץ – כולל על הדברים שלפרטנר שלה בהווה או בעבר יהיה כפי הנראה מאוד לא נעים לשמוע.

לכן היה כל כך יפה ונכון בעיניי לפתוח את הסדרה דווקא עם קבוצת הנשים הבוגרות, בנות שישים עד שמונים, אלה שחוו את מלוא כובד הפטריארכיה בתור נשים צעירות שהחלו את ההתנסויות המיניות שלהן לפני עשורים רבים. הפרק הראשון של הסדרה, שהוא בעיניי מבחינות רבות גם הפרק החזק ביותר, אולי גם החשוב ביותר, על אף שלכל אחד מארבעת הפרקים יש את החוזקות שלו. וידויים של נשים בגיל של האמהות שלנו שמגלים עד כמה המין תופש מקום חשוב גם אצל בנות המין השלישי. והגדולה מכולן, אהרונה הנהדרת, שנותנת תקווה לכולנו.

יש לי גם תובנות עצובות יותר. על כך שבכל שכבת גיל מתוארת פגיעה מינית. על גבולות ההתנגדות לפגיעה המינית. על ההשלכות ארוכות הטווח של הפגיעה המינית. על השקט האלים והלא מודע לעצמו בתוך חיי הנישואין בין גברים לנשים, על מאזן הכוח המביא נשים לאפשר את יחסי המין נגד רצונן גם בתוך זוגיות קבועה וממוסדת – תימות שחתכו את כל הפרקים ואת כל הגילאים.

ומשהו גם על האסתטיקה הנהדרת של הדימויים בפתיח. צילומי התקריב של המבטים, של אצבעות הידיים – הפרטים הקטנים שבונים את המכלול של הדוברת כבעלת ערך וייחוד משל עצמה. וכמובן, פרחי האירוס הארצישראלי שמעולם לא נראו יותר במקומם. אם תפתחו כל מילון של ייצוגים חזותיים ואיקונוגרפיה מדיבליסטית תגלו שוורדים הם באופן מסורתי הייצוג המקובל לאיבר המין הנשי. כאן היה מאוד נכון לדעתי לוותר על הייצוג הקלאסי ולשלב פרחי בר מקומיים, ברוח הסדרה כולה. מפני שעל אף הפוטנציאל הבינלאומי, ויש כזה, בעיניי זו סדרה מאוד ישראלית בתכנים שלה, על רקע בית הילדים של הקיבוץ, הקרוואן במושב, הסמטה התל-אביבית, הצבא ובית הקפה. יחד עם זה, אני בטוחה שניתן היה להפיק מונולוגים מעניינים בכל מקום בעולם כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה וכו'. רוצו לצפות עם האמא שלכן, עם הבת שלכן, עם בן הזוג. זה חשוב.

קרדיט לאיור:
http://coltonschuh.blogspot.com/2017/05/shahar-marnin-distelfeld-why-draw.html