יום רביעי, 14 בספטמבר 2016

זהבה והדובים עושים עליה לארץ ישראל






היה זה מאיר שלו בספרו "סוד אחיזת העיניים" ששאל לתומו כיצד זה גדלנו כולנו לאורה של מעשיה שבה אבא ואמא לא ישנים באותה מיטה ומה הפלא שיש להם רק גור אחד. בכל אופן, איש מאיתנו לא שם לב אף פעם שמשהו במשפחה הזו ממש לא תקין.
הסיפור "שלושה דובים" עובד לראשונה לעברית בשנת 1930 וכדאי לומר מספר מילים על המעבד ועל הקובץ בו נתון הסיפור.
בשלהי שנות העשרים של המאה העשרים, מיד לאחר עלייתו לארץ ישראל, החל שלמה זלמן ליבוביץ-אריאל (1895 – 1970) לאסוף סיפורים שתרגם ועיבד לעברית לקראת הוצאתם כספר קריאה לילדים. ליבוביץ, אמנם החל לפרסם ספרי לימוד עבריים לילדי ישראל עוד טרם עלייתו לארץ, אך פרויקט גדול כזה הוא טרם ביצע.
הוא נפגש עם ד"ר שושנה פרסיץ, מייסדת ובעלת הוצאת הספרים "אמנות" והראה לה את הטיוטות שלו. הוצאת "אמנות" הייתה מוכרת כהוצאה לאור של ספרי ילדים בעלי נייר וכריכה איכותיים, המשלבים ניקוד ואיורים צבעוניים במטרה לחבב את הקריאה על הילדים, ולהעשיר את עולמם. פרסיץ התלהבה מאוד ומיד הסכימה להוציא את הספר לאור, ואף נתנה לו מקדמה. החוזה בין פרסיץ לליבוביץ נחתם בשנת 1929 והספר "101 מעשיות, אגדות וסיפורים" ראה אור בשנת 1930. על הספר היה חתום ז. אריאל, שם העט של ליבוביץ (שם עט נוסף שלו על גבי ספרים אחרים היה: ז. בהרב).
"101 מעשיות, אגדות וסיפורים" הודפס לפחות בשמונה מהדורות בהוצאת אמנות ולמעשה המשיך להיות מודפס עד סוף שנות הששים. מכאן גם השפעתו וכובד משקלו בשדה ספרות הילדים העברית כקובץ מוּכּר, נמכר ואהוב. הקובץ לווה באיורים צבעוניים יפהפיים מאת ג. ברגר.
בין הסיפורים המפורסמים שכלל הספר היו: "פרח לב הזהב", "זהבה ושלושת הדובים", "הענק וגנו", "הדייג ודג הזהב", "נעלי הזהב", "כיפה אדומה", "הזמיר" ועוד.
לליבוביץ', שהיה דודו של המשורר נתן אלתרמן, רשימת תארים ארוכה ומגוונת במיוחד: סופר ומתרגם, מעבד ומביא לדפוס, מורה ומחנך, איש יהדות ומסורת ישראל, ולצד זה גם איש מדעי הטבע והמדעים המדויקים. סופר לילדים ועורך ספרי מידע לכל המשפחה. מחיבוריו הבולטים: "תנ"ך אריאל", "אנציקלופדיה מאיר נתיב", "אנציקלופדיה מעין", "מקראות ישראל", "אלפוני", "שבילים", "המקראה שלי", "לקסיקון לתודעה יהודית", "נוצת זהב", "שבלי פז" ועוד. במהלך השנים עבד בשיתוף פעולה עם סופרים, משוררים, עורכים ואנשי חינוך, ובהם: לוין קיפניס, נתן פרסקי ואחרים.
ליבוביץ' פעל משנות העשרים ועד סוף שנות הששים, תקופה שבה ספרות הילדים העברית ביססה את עצמה בארץ ישראל והניבה פרץ אדיר של יצירה הכוללת כמובן לא רק יצירות מקור, אלא גם עבודות תרגום ועיבוד מספרות המופת העולמית. עיקר כוחו טמון ביכולתו למזג באופן אינטגרטיבי והרמוני בין עבר והווה, מזרח ומערב, קודש וחול, הומניסטיקה וראליסטיקה. אין כמעט דיסציפלינה שלא תרם לה את תרומתו, וספריו ליוו דורות של תלמידים במגוון רחב של שיעורים: תנ"ך, ספרות, תושב"ע, טבע, חשבון והיסטוריה. דרך העריכה והעיבוד שלו היא דידקטית אך לא דמגוגית, מעודנת ולא מתלהמת. ספריו היו גשר נגיש וכמעט יחיד אל פנינים מספרות העולם ומאוצרות התרבות היהודית, ודומה שבאמצעותו נחשפו דורות של תלמידי ישראל לאוצרות אלה.
בתפקידיו כעורך, מעבד ומתרגם, וכמי שהיה אחראי שנים רבות על אופיין של המקראות ללימוד עברית בבתי הספר, תרם רבות לעיצוב הקנון של ספרות הילדים העברית. הספקו היה אדיר. במהלך חמישים שנות פעילותו המקצועית כתב וערך עשרות ספרים. חלקם הוסיפו להתפרסם במהדורות דפוס רבות גם לאחר מכן.
פועלו של ליבוביץ' הוזן משני מניעים שהפרו זה את זה: הראשון הוא אידיאולוגי: להנגיש לקורא העברי הצעיר את מירב ומיטב הידע שניתן להביא לפניו, ולהפוך את העברית לשפה דינמית וחיה. השני נבע מצורך ומחסור אמתיים בשטח. בהיותו מורה ומחנך בבתי ספר עבריים עוד טרם עלייתו לארץ ישראל, נתקל במחסור בשירים, סיפורים, תרגילי הבעה, וספרי לימוד בעברית בכל מקצועות הלימוד. מאחר שלא הייתה לפניו ברירה, החל לכתוב בעצמו את ספרי הלימוד לתלמידיו. לאחר עלייתו לארץ הפכו ספריו לספרי הלימוד המרכזיים במקצועות רבים והדומיננטיות שלהם הוסיפה להתקיים עוד שנים רבות לאחר הקמת המדינה ולאחר כינונן של מערכות לימוד מסודרות.
הקובץ "101 מעשיות, אגדות וסיפורים"  נכתב כדי לספק לילדי ישראל, להורים ומחנכים חומר קריאה בשעות הפנאי כתוב עברית ומותאם לילדים.
חלק מהסיפורים בספר, שזו היתה להם הופעתם הראשונה בעברית, הפכו להיות מוכרים ואהובים עד כדי כך, שלימים החלו להופיע בעיבודים משניים בספרונים נפרדים – כפי שעלה בגורלו של הסיפור הפופולרי "פרח לב הזהב" אשר עובד לאחר מכן גם על ידי רפאל ספורטה, אוריאל אופק, בינה אופק ואחרים וזכה גם לעיבודים לתיאטרון ולטלוויזיה.
אחד הסיפורים המעניינים בספר הוא עיבוד של הסיפור המכונה בעברית "זהבה ושלושת הדובים", אשר רבים סוברים בטעות שמקורו בקובץ המפורסם של האחים גרים "מעשיות לאם ולבית", אולם למעשה אין הוא קיים באוסף הסיפורים הגרמני, ואף לא בסיפוריו של שארל פרו הצרפתי המוקדם יותר – אלא זכה לעיבוד ספרותי אמנותי דווקא אצל המשורר האנגלי רוברט סאותי ופורסם לראשונה בכתובים בשנת 1837.
הגרסה של סאותי, אשר כפי הנראה מבוססת על מסורת סיפורית אוראלית קדומה יותר, מספרת על אישה זקנה הנקלעת לביתם של שלושה דובים זכרים ביער, ורק בעיבודים מאוחרים יותר הופכת הזקנה לילדה בעלת שיער בלונדיני הנכנסת לביתם של אבא דב, אמא דובה וילד דב. מאחר שבאנגלית שמה של הילדה היה Goldilocks היא הפכה בגרסאות העבריות של הסיפור ל"זהבה".
הסיפור המרתק הזה, בו הילדה שופטת את קערות האוכל של שלושת דיירי הבית ("חם מדי", "קר מדי") ואת מיטותיהם ("קשה מדי" "רכה מדי") תורגם אחר כך לחוק המכונה Goldilocks Effect שיש לו השלכות בתחומי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, הרפואה, הכלכלה ועוד. החוק מציג עיקרון שבו דגימה של תופעה מציגה דווקא את תכונות הקיצון שלה, בניגוד לנטייה הטבעית של האדם לחפש את הממוצע. מאחר שאובחנה הנטייה של בני האדם לבחור בממוצע, נוצרו גם המון מניפולציות פסיכולוגיות שיווקיות על איך לגרום לאנשים לחשוב שהם מבצעים בחירה מושכלת בעוד למעשה הם נווטו לבחור כך ולא אחרת - והבחירה שלהם היא למעשה אשליה. האם נווטה זהבה "לבחור" באופן סדרתי באפשרויות הטמונות בדב הקטן מבין שלוש האפשרויות שהוצגו לה?
סיפור זה ניתן לתרגם גם לחוק האריסטוטלי שאומץ על ידי הרמב"ם והמכונה בעברית "שביל הזהב" – ולפיו האדם המוסרי הוא האדם המנהל את חייו במתינות ובאיזון. בדיוק כשם שזהבה בוחרת לאורך כל הסיפור בדייסה של הדב הקטן, בכסאו ובמיטתו, שהם הערבים והנוחים לה ביותר.
בחזרה לגרסה העברית. למרבה ההפתעה, היתה זו גרסתו של שלמה זלמן אריאל, המכונה "שלושה דובים", הגרסה הראשונה של הסיפור בעברית ושם הילדה כבר מכונה בשם "זהבה". 
הסיפור בנוי כמו חלום בלהות והוא קיצוני יותר מגרסאות מאוחרות יותר שלו: ילדה מתפרצת לתוך בקתה ביער בה שוכנים שלושה דובים בעודה יודעת שבעלי הבית הלכו לעיסוקיהם. היא טועמת מקערות המרק של הדובים באמצעות הכפות המצויות שם ואוכלת את כל מה שהיה הקערה של הדב הילד. לאחר מכן היא יושבת על כסאותיהם של כל בני הבית ושוברת את רגלו של הכסא הקטן השייך לדב הילד, ולבסוף היא הולכת לחדר השינה, שוכבת על כל המיטות ונרדמת על המיטה הקטנה השייכת לדב הילד. כשחוזרים הדובים הם מבחינים בכך שמישהו היה בביתם והבן מגלה את זהבה ישנה במיטתו. כשכל בני הבית מתקרבים למיטה זהבה מתעוררת, קופצת מן החלון ורצה לביתה כשהדובים רודפים אחריה אך לא יכולים להשיגה.
מדוע פרצה זהבה לבית? האם בלשה אחר הדובים? כיצד הרשתה לעצמה להירדם ביודעה שהדובים עומדים לחזור? האם היתה עד כדי כך רעבה ועייפה? ומדוע רדפו אחריה הדובים – כדי לפגוע בה? או כדי להתיידד עמה?
סיפור זה הוא אחד מסיפורי הקובץ שעוררו את זעמם של מחנכים כשראה אור לראשונה בשנות השלושים. עשרות האדפטציות שהוא קיבל מאז בתרבות הילד העברית מלמדות שגם במקרה זה טעם המבקרים לחוד וטעם הקהל לחוד. ובכל אופן הסיפור טומן בחובו מנעד רחב של פרשנויות ארוטיות, חברתיות ופסיכולוגיות העומדות בסתירה לפשטות או אפילו סתמיות העלילה.



לקריאה נוספת:
ורד טוהר, "שלמה זלמן אריאל: הערות ראשונות לפועלו של סופר, עורך, מעבד ומתרגם לילדים", ספרות ילדים ונוער 137 (2014), עמ' 32 – 62.
http://www.dyellin.ac.il/images/stories/pirsumim/sifrut_yeladim/ChildrensBooks137-Rev1.2_LR.pdf

שלמה זלמן אריאל בלקסיקון הספרות העברית החדשה:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/03028.php



























אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רוצה להגיב?